משנתו החברתית של הרב קוק

בסיכום הדיון על התייחסותו של הרב קוק לחוקי שמיטה הוא כותב - "יש כאן ביקורת חד-משמעית על המשטר הקפיטליסטי, כי לא ניתן לקיים משטר רכושני אם רוצים לשמור את מצוות התורה, המגבילות וכובלות את הזכויות של בעל הרכוש." (עמ' 163).

הרב קוק אינו נוקט עמדה לגבי המשטר הסוציאליסטי. מה שקיים במשנתו היא "בקורת נוקבת של הרב על הקפיטליזם, ביקורת שיסודה בתפיסתו המוסרית והחברתית, ועל כן הוא שולל את ההנחה העקרונית של הקפיטליזם." (שם עמ' 162).

"מן התיאור וההסברה של האידיאל החברתי בשנות השמיטה והיובל משתמעת דיעה ביקורתית על משטר חברתי, שבו שולט הלחץ של זכות קפדנית ברכוש פרטי בחברה". מובאה מרגשת זו בלהט הערכי החברתי של הרב קוק מובאת על-ידי ש"ז שרגאי ב"חזון והנשמה" (ירושלים תשט"ז, עמ' קצ"ד).

אומנם, לפנינו להט אידאי חברתי עדוי ברוח רליגיוזית עמוקה ויראת שמים, אך אי-אפשר שלא להתרגש מכמיהת הרב לראות חברה ישראלית שמניחה אדנים למציאות חיים שוויונית. יחסו של הרב קוק לזרמים סוציאליסטים בישוב העברי ובתנועה הקיבוצית נקבע על-פי אמות מידה של התנהגות מוסרית. בשאיפה שלהם לתיקון החברה הוא ראה ערך של קדושה, גם אם לא הזדהה עם כל אמירה פוליטית שלהם.

שיח מכבד ומעריך

הרב קוק הרעיף אהבה על ציבור חילוני, שהיו לו כמיהות להשתתת מציאות של חברה שוויונית סוציאליסטית בארץ ישראל. השיח שלו עם אותם חוגים היה שיח מאוד מכבד, מאוד מעריך, רחוק אלפי מילין מהשיח המתלהם הקיים כיום.

הרב קוק חסר היום לשיח הציבורי, כאשר מצליחים בעלי עניין להסיר מסדר היום את הבעיה הכאובה של רבבות רבות של מועסקים בתנאי שוק פוגעניים. כאשר חברות כוח אדם מקבלות נתחי העסקה רבים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בתחבורה, בתעשיה, הבטחה ואפילו ברפואה ובחינוך.

הרב קוק חסר היום להיות דוברם של אותם רבבות מועסקים, בלתי מאורגנים, חסרי הגנה מקצועית של הסתדרות עובדים, העובדים בסביבה שאין בה ביטחון תעסוקתי, ללא תנאים סוציאליים ובשכר של שעת עבודה, שבמקרים רבים הוא משפיל.

כל המתיימרים לדבר בשמו אינם משמיעים את דבריו, כפי שנוסחו בכתב העט "נתיבה", ניסן תרצ"ג - "בעבודה מאורגנת יש משום צדק ויושר ותיקון עולם...עבודה בלתי מאורגנת מביאה נזק והפסד ממון לפועלים, כי עובד בלתי מאורגן עובד בתנאים יותר גרועים".

הנאום המרגש והשופע מקורות יהודיים זועק נגד התופעה המזוויעה של עובדי קבלן כבר בשנת תרצ"ג - 1933 בכתב עט עיוני-תורני של הציונות הדתית.

איפה הצעקה החברתית של מנהיג הציונות הדתית אז, ואיפה הקול של ממשיכי דרכו היום.