סיפוח ואוטונומיה

בזמן האחרון רבו הקולות במחנה הלאומי למען סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל. קצה נפשנו ממלחמות על נכסים שנרכשו בהון רב והממשל הצבאי מתעמר בקונים היהודים, קצה נפשנו מהריסת בתים, בלילות, על-ידי ברברים במדים שחורים, קצה נפשנו מהקפאות, מאפליות, מהגליות - בקיצור: מן המצב הפתולוגי, שהיחידים שנותרו כפופים לממשל הצבאי, כלומר ל"כיבוש", הם היהודים שניצחו בששת הימים ולא הערבים שנוצחו. הם, דווקא, זכו באוסלו לממשל עצמי.

ועתה, נתעלם לרגע מן האילוצים המדיניים העולמיים, נדמה לעצמנו שאנחנו חופשיים לפעול אך ורק על-פי האינטרסים שלנו, ונשאל: האם סיפוח אפשרי? האם הוא כדאי? וגם כאן, כדי למקד את הבדיקה - נשים בצד בעיות של טרור וביטחון ונניח גם, שהקו העולה של שיעור הילודה היהודית ימשיך לעלות, בד-בבד עם ירידת שעור הילודה אצל הנשים הערביות.

גם לאחר כל ההנחות האלה, אני מתקשה להבין כיצד ניתן להחליט כלאחר יד על הענקת אזרחות ישראלית ל-1,8 עד 2 מיליון ערבים, חלקם אויבים בנפש, וזאת בעיצומו של סכסוך לאומי מדמם? זו אינה רק שאלה של רוב ומיעוט. גם אם יובטח רוב יהודי של 60% או 65%, עדיין זו כבר תהיה מדינה של שני עמים ולא עוד מדינת הלאום המובהקת, המיוחדת, השייכת רק לעם היהודי. והייחוד הזה, הלא רק הוא מצדיק את קיומה של מדינת ישראל! באיזה שהוא מקום הכמות משנה את האיכות, וגם אם נישבע אלף פעמים שזו אינה "מדינת כל תושביה" כי אם המדינה הישנה "היהודית והדמוקרטית" - באחוזים כאלה זה כבר לא יהיה רחוק מאותו הדבר.

בירושלים יש לערבים אופציה לקבל אזרחות ישראלית, אבל רובם המכריע אינו מנצל אותה זה 45 שנים. אך מה היה אלו כן ניצלו, ומה יהיה אם יום אחד מיליון וחצי עד שני מיליון האזרחים הערביים שיתווספו אחרי הסיפוח יעמדו בתור לקבל אזרחות ואח'כ גם יעמדו בתור לקלפי? איך תיראה אז הזירה הפוליטית שלנו? האם מישהו מן המצדדים בסיפוח הכרוך בהענקת אזרחות עשה שיעורי בית והריץ מודלים לבדוק, מה תהיה מפת המפלגות החדשה, ואיך יעוצבו כל חיי החברה שלנו במצב כזה?

סיכום ביניים:


אין לתת לערביי יו"ש אזרחות, רק מתוך מגמה לסתום את פיות השמאל.

ומכאן לשאלה, היש דרך להקנות למדינת ישראל את הריבונות על יהודה ושומרון מבלי לאזרח גם את כל התושבים הערבים? התשובה היא חיובית, אבל היא לא תספק את דרישת השמאל לשוויון ולסימטריה בזכויות של היהודים והערבים בא'י המערבית. שוויון גמור לא ניתן להשיג בתוך רבע מארץ ישראל בלבד, ומי שרוצה להגיע לסימטריה גמורה בינינו לבינם חייב לפתוח גם את מזרח ארץ ישראל, היום הממלכה ההאשמית הירדנית, להתיישבות יהודית, כפי שהיום חיים ערבים משני צידי הקו הירוק.

כל ניסיון לייצר שוויון כביכול בין שני העמים על רבע משטח הארץ, וזה שטחה של ארץ ישראל המערבית מכלל א"י המנדטורית, הוא בלתי אפשרי, ואם ינסו לכפות אותו בכוח הוא יסתיים בקטסטרופה.

כזה הוא "הפתרון" של 'שתי מדינות לשני עמים', שפירושו חלוקתו של הרבע שנותר לעם היהודי ומתן שתי מדינות לערביי א"י, אחת שתיקרא "ירדן" ואחת שתיקרא "פלשתין".

כזה הוא גם הפתרון של סיפוח יו"ש תוך הענקת אזרחות ישראלית מלאה לערביי יו"ש. כביכול, זה נראה כמו שוויון מלא - אבל בפועל ייצא, שהם יהיו בעלי הבית המלאים על שלושת הרבעים של א"י שממזרח לירדן וגם שותפים מלאים ברבע שהיה אמור להיות יהודי, ורק יהודי .

לכן, ריבונות ישראלית על כל חלקי א"י המערבית - כן. מתן אזרחות לכל ערביי יו"ש? לא!

מה כן? אוטונומיה

מה זאת אוטונומיה, לא קשה להסביר היום: די להסתכל במה שיש לישות הפלשתינית ברמאללה, ובשפע רב! יש להם פרלמנט, ומה שהם קוראים ממשלה, שרים, ונשיא, יש להם המנון ודגל, שלטון מלא בתחומים כמו חקלאות, מסחר, תעשיה, בריאות, חינוך, משפטים ושמירה על הסדר הציבורי, לרבות משטרה חמושה בנשק אוטומטי ויחידות מעין-צבאיות. ויש להם נציגויות-חוץ ביותר ארצות משיש למדינת ישראל, ועדיין לא מיצינו את הרשימה.

קל יותר למנות את התחומים שנתניהו, בעל ההכרזה האומללה 'שתי מדינות לשני עמים', מסרב להעביר ל"מדינה" הפלשתינית: לא - לצבא, לא - לשליטה על הכניסות והיציאות, לא - לשליטה במרחב האווירי, לא - לשליטה על מקורות המים, לא - לסמכות לכרות הסכמים בינלאומיים מסוימים (תארו לכם הסכם צבאי עם אירן), לא - לשטחי שליטה אסטרטגיים, לא - לירושלים. המדינה שנתניהו מציע להם תהיה חסרה כל אלה. לאמתו של דבר, שלטון כזה הוא אוטונומי במהותו ומדינה רק בשם, אך הבעיה היא שאוטונומיה פלשתינית המקבלת מעמד בינלאומי של מדינה, סופה להתנער מן ההגבלות ולנצל את מעמדה הריבוני כדי לאיים על ביטחונה וקיומה של מדינת ישראל.

לא כן אוטונומיה שמעמדה מוגדר בתור שכזה, וחס וחלילה לא כמדינה. מה שמבדיל בין אוטונומיה למדינה היא הריבונות, וזו נתונה למדינת האם.

הדרך הנכונה ללכת בה היא אפוא: ביטול הממשל הצבאי הישראלי ביהודה ושומרון והחלת הריבונות הישראלית על כל שטח ממערב לנהר הירדן שאין עליו עדיין ריבונות ישראלית. ומיד לאחר חקיקת הריבונות, תחוקק הכנסת את חוק האוטונומיה לערביי יהודה ושומרון, בו תוגדרנה סמכויותיה וגבולותיה.

סביר, שהשטח האוטונומי ישתרע על שטחי A ו-B דהיום, כ-% 40 משטח יהודה ושומרון. יתכן ויהיה מקום לצרף לאוטונומיה שטחים שהם היום בתחום הקו הירוק, אם כך ירצו תושביהם והדבר יתאים לאינטרסים שלנו. הלא בכל מקרה, השטח יישאר תחת ריבונות-העל הישראלית.

וגם כל זה עדיין לא יביא את השוויון המיוחל, מפני ששוויון בין שני העמים אינו יכול לשכון בשטח הזעיר שמדובר בו, אותו הרבע מא"י שנותר לעם היהודי.

שטח C, 60% מיו"ש, לא יעבור לאוטונומיה, כי העם היהודי שהאינטרס שלו הועדף במפורש וללא כל עכבות במנדט על ארץ ישראל לפחות באותו הרבע , זקוק לאזור הזה לשימושו. לכן אסור לנו להיענות, למשל, ללחץ של סלאם פיאד להעביר אלפי חקלאים ערבים לבקעת הירדן, מפני שהעם היהודי זקוק לחלק המערבי של הבקעה כבר היום ועוד יותר לעתיד לבוא. גם כאן חייבים להדגיש, שמזרח הבקעה שמעבר לירדן, שטח רחב ופורה הרבה יותר, נתון כולו אך ורק בידי הערבים והם מעבדים אותו באינטנסיביות רבה.

ואין להיענות לדרישת הרשות הפלשתינית לאפשר לה להקים אזור מלונאות בצפון ים המלח, ואין לשתפה בפרויקט תעלת הימים שחציו ממילא בידיים ערביות, ”ירדניות", ומדוע שנפריש עוד חצי מן החצי ? ואסור להרשות היום את מימוש תוכניתם לבנות לעצמם שדה-תעופה ליד יריחו. אולי - כאשר השדה יהיה שייך לאוטונומיה, יהיה כפוף לריבונות שלנו ונוכל לפקח עליו, יהיה מקום להרשות.

התהליך של החלת ריבונות ואחריה אוטונומיה יכול להתרחש גם בשלבים. ניתן לדמות תסריט שלפיו ישראל מספחת בשלב הראשון רק את אזור C. למשל, אם וכאשר שלטונות רמאללה, קרי: אש"ף-פת"ח, יתאחדו עם שלטונות עזה, כלומר עם החמאס. במקרה כזה יקיץ הקץ, רשמית וסופית, על אוסלו וישראל תהיה חייבת להגיב על המצב החדש והמסוכן של שלטון חמאס ביהודה ושומרון. התגובה המתונה ביותר במצב כזה תהיה סיפוח אזור C, שפירושו ניתוק רמאללה מבקעת הירדן ומגבול ירדן, ניתוק רמאללה מן הקו הירוק והחלת ריבונות ישראלית על כל ההתיישבות היהודית, המרחבים סביבה והדרכים המובילות אליה. אין לשלול גם פרובוקציה ערבית חריפה יותר, כזו שתצריך השתלטות פיזית על ערי יו'ש כדי לגרש משם את שני ארגוני הטרור. זה יהיה האות להחלת הריבונות ולחקיקת האוטונומיה.

תסריט אפשרי אחר:

אבו-מאזן ושלטונו מצליחים על אפה וחמתה של ישראל להתקבל באו"ם כמדינה. זאת תהיה פצצה אטומית מדינית שישראל לא תוכל להשלים עמה, ואשר תחייב פעולה מיידית. הפעולה המתבקשת תהיה תפיסת השטח, סילוק הממסד של אש'ף-פת'ח, כל הפרי המורעל של הסכם אוסלו, והחלת הריבונות והאוטונומיה.

כיצד והיכן יצביעו ערביי יו"ש ? אשר לערבים היושבים בשטח C, כ-50,000 , להם תוצע אזרחות ישראלית בדומה למצב השורר בירושלים היום. זה עדיין מספר שנוכל להתמודד איתו מבלי לשנות את אופיה של מדינת היהודים.

הערבים באזורי A ו-B יצביעו לאוטונומיה שלהם, וכך יבחרו בדרך דמוקרטית את שלטון-הבית שלהם. הדרכון שישראל תנפק להם יהיה ישראלי, אבל מיוחד לאוטונומיה ומכוחו הם יהיו נתיני הריבונות הישראלית עם זכויות הצבעה מיוחדות לאוטונומיה בלבד.

הם ייהנו מן המעטפת הביטחונית, הכלכלית והשלטונית של ישראל וממערכות-על כמו מים וחשמל ודרכים ראשיות וכן מקדימות במקומות עבודה לפני עובדים זרים וחופש תנועה, אך לא ישתתפו בשלטון בירושלים.

גם להצבעה לאומית יזכו יום אחד ערביי האוטונומיה, אם השלטון בירדן - מי הוא יהיה, אינו מענייננו - יהיה מוכן, תוך שיתוף פעולה איתנו, להעניק להם אזרחות נוספת, של עבר הירדן. במקרה כזה תהיה לערביי האוטונומיה אזרחות כפולה, ישראלית-אוטונומית וירדנית-פלשתינית. הם ייקחו חלק בבחירות הכלליות (לא המקומיות) ברבת עמון, ישפיעו על השלטון שם וישתתפו בו. אין צריך לומר, שבמקרה כזה ערביי האוטונומיה ייהנו מתנועה חופשית בין שני עברי הירדן. המסים שייגבו מהם ישמשו בעיקרם את שלטונות האוטונומיה.

אלא, שגם הסדר אידילי שכזה עדיין יישאר מוטה לרעת היהודים, כי גם הוא אינו סימטרי ואינו יוצר שוויון בין העמים - כל עוד יהודים אינם רשאים להתגורר בעבר הירדן, לרכוש שם נכסים ואף להתיישב שם, כפי שהערבים חיים משני עברי הירדן. כלומר, כל עוד לא שונה המצב שנוצר בעקבות החלטת חבר הלאומים מספטמבר 1922, שיהודים אינם רשאים להתיישב ולרכוש קרקעות בכל מזרח א"י. השינוי הזה במנדט הבריטי, שעל פיו חולקה א"י לשני חלקים בלתי שווים לפי בקשתה של בריטניה, הוגדר כזמני וכארעי, אך הארעיות הזאת נמשכת כבר 90 שנה !

מכל מקום, כל עוד הגדה המזרחית כולה שמורה אך ורק לערבים, כל מה שיהודים נותנים לערבים בגדה המערבית של הירדן, למשל אוטונומיה, הוא מחווה לשכנים הערבים על חשבון שלמות הרעיון המונח ביסוד הקמת מדינת ישראל - מדינה יחידה ומיוחדת לעם היהודי.

על כן , אין מקום לתסביך האשם שהשמאל שתל במצפון הקולקטיבי היהודי, כאילו אנחנו עושים עוול לערביי המקום בכך שאנו מונעים מהם ריבונות מלאה במערב הירדן, אחרי שכבר קיבלו את הכל במזרח הירדן, ואנחנו לא קבלנו שם מאומה.

לכן, אין זו אנוכיות צרה על חשבון הזולת, כאשר אנחנו דורשים בכל רחבי א"י המערבית את כל מה שנחוץ לעם היהודי מבחינה אסטרטגית-ביטחונית במובן הרחב ביותר - למשל את בקעת הירדן, למשל את שדרת ההר, למשל את המרחבים המיידיים שממזרח לקו הירוק ואת השטחים ומרחבי הארץ שיהיו דרושים לנו בדורות הבאים ליישוב המוני היהודים העתידים להגיע. אנחנו בני העם היהודי, והארץ ניתנה על-ידי העמים בשנים 1920/22 למען הקים בית לאומי "לעם היהודי" ולא לעם ערבי כלשהוא. בינתיים עברה עלינו שואה וגם אחריה, עד עצם היום הזה, היהודים אינם בטוחים בשום מקום בעולם. הרקע הזה, שראה לפניו חבר הלאומים כמחייב הקמת בית לאומי יהודי, לא נשתנה. להפך: הוא היום שחור לאין ערוך ממה שהיה ב-1920!

אלא - אם אין אני לי, מי לי? אם אנחנו בעצמנו לא נאמין בצדקת ענייננו, איך נצפה שאחרים יעשו זאת במקומנו?

על כן, סיפוח - כן, אך מבלי להעניק אזרחות ועם מתן אוטונומיה, וכל זה על-רקע של מודעות ברורה, שצדק מלא ושוויון מלא בין שני העמים יושגו אך רק מתוך התייחסות לטריטוריה המקורית של א"י המנדטורית, המשתרעת משתי גדות הירדן.