כיהודים המנהלים את חייהם הרוחניים על פי הלח העברי הקדום - העשירי בתשרי הנו היום הקדוש ביותר עבורנו, יום הכיפורים. אמנם עבור יהודם החיים עם הזמן - לכל יום מימי השנה יש את המאפיינים המיוחדים לו, וכפועל יוצא - גם את העבודה המיוחדת לו. אבל בדרך כלל מאפיינים אלו אינם משליכים על ימים אחרים, או לפחות אין אנו מודעים להשלכות אלו.
יחסנו אל משמעותו של יום, משתנה כאשר מדובר בימים מיוחדים כגון שבת או חג; באופן טבעי תשומת לבנו מופנית אל ימים אלו יותר מאשר לסתם ימי חול, ולפעמים אנחנו אפילו מודעים לכך שימים אלו משפיעים על ימי החול, ומתייחסים אליהם בכבוד הראוי.
נתבונן מעט במה שנדרש מאיתנו ביום קדוש זה, ביום הכיפורים, בניסיון להבין מהו המסר הפנימי של יום קדוש זה עבורנו.
האיזכור הראשון בתורה ליום זה מופיע בפסוק הבא:
(שמות ל) י וְכִפֶּר אַהֲרן עַל-קַרְנתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדרתֵיכֶם קדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא לַה':
מתי חל יום זה, מה הם איפיוניו ובמה הוא מיוחד עד כדי הגדרתו
כ-אַחַת בַּשָּׁנָה - זה מתפרש בספר ויקרא:
(ט"ז) (כט) וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת- נַפְשׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם: (ל) כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ: (לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:
כאן יש לנו גם תאריך וגם הוראות התנהגות קצרות ליום מיוחד זה. אבל העיקר מה שיש כאן, זה ההסבר למהותו של היום.
כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם
כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.
זה מה שמייחד את היום הזה ומזכה אותו בתואר אַחַת בַּשָּׁנָה; ביום זה הקב"ה מקרין עלינו אור המנקה אותנו כליל מכל הכתמים שדבקו בנו במהלך הזמן - בעת שלא הקפדנו על שמירת הקשר עמו, ואף מכתמים אשר דבקו בנו אם וכאשר עשינו מעשים שבהם גרמנו חלילה, לניתוק הקשר בינינו לבין הבורא יתברך.
הניקיון הזה נעשה ממילא, בלי מאמץ מיוחד מצד האדם; רק צריכים לשמור את הכללים של היום הזה:
(שולחן ערוך, אורח חיים, תרי"א) ומה הם הדברים האסורים בו; מלאכה, אכילה, שתייה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה.
בסך הכל האדם די פסיבי בתהליך ניקוי זה של נפשו; פסיביות זו רמוזה בפסוק: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם. כדי לזכות לכפרה ביום זה, יש להמנע מפעולות שהן בגדר צרכים גופניים בסיסיים; מה הרעיון?
ובכן, האדם מורכב כידוע מגוף ונשמה; הגוף הוא בהמי במהותו בעוד הנשמה הנה "חלק א-לוה ממעל ממש". הרכבה זו יוצרת מתח מתמיד בין הרוחני-אלקי שבאדם לבין הגופני-בהמי.
אדם נוטה להיסחף אחר נטיותיו הטבעיות, הרבה מעבר לסיפוק צרכיו הבסיסיים; במקרים קיצוניים, הוא עלול אפילו להיסחף אל עבר הבהמיות כאידיאולגיה. היסחפות טבעית זו מקשה על האדם למלא את ייעודו בעולם הזה - השלטת הרוחני-אלקי שבו על הגופני-בהמי.
יתכן אפילו מצב בו אדם עוסק ברוחנית ברמות גבוהות ובאינטנסיביות, וביחד עם זה, במקביל, הוא נסחף אחר נטיותיו הטבעיות-בהמיות ואינו מנסה כלל לשלוט בהן בעזרת הכוחות הרוחניים שניחן בהם.
היסחפות כזו, שקשה מאד למצוא אדם החף ממנה, עלולה במקרים קיצוניים להפוך מצווה לעברה ח"ו. זה עלול לקרות, למשל, כאשר שמחה של מצווה נהפכת להוללות חלילה, ואין להאריך בתיאורים שליליים.
לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ
במשך כל ימות השנה, כולל ובמיוחד בשבתות וחגים, אדם מצוּוה למלא את צרכיו הגופניים ונאסר עליו לענות את גופו. מתוך ציווי זה, עלולה להתפתח ההיסחפות שתיארנו לעיל.
בא יום הכיפורים ומשיב לנו את הפרופורציות - העיקר באדם הנה הנשמה האלוקית והגוף אמור לשרת אותה. לפיכך, גם הציווי למלא את כל צרכי הגוף במשך כל השנה, ניתן מפני שזהו אינטרס של הנשמה, שהגוף יהיה בריא ויוכל לשרת אותה כראוי.
אלא שבפועל כאמור, לגוף יש רצונות משלו והם דומיננטיים ואגרסיביים הרבה יותר מאלה של הנשמה. התוצאה עלולה להיות עגומה מאד מבחינת האיזון שבין הנשמה לבין הגוף. את האיזון הזה בא להשיב יום הכיפורים.
מספרים על כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שאמר: "ביום כיפור - מי צריך אוכל?!" אוכל זה צורך של הגוף, וביום כיפור הנשמה מאירה בעוצמה כזאת שלא מרגישים בכלל את צרכי הגוף.
טוב, ככה זה אצל צדיקים אמיתיים; אבל אנחנו זקוקים עדיין להוראות ברורות ומחייבות, כדי לנהוג כראוי ביום זה:
את הפסוקים שציטטנו לעיל מספר ויקרא, קוראים בתורה בסדר היום של יום הכיפורים בבוקר. בהמשך, בתפילת המנחה, קוראים את הפרק המפרט את איסורי העריות, כל הנשים שאסור לאדם לקרב אליהן מחמת קירבה משפחתית או מסיבה אחרת.
התבוננות ברעיון זה, כמו גם בטכסטים אחרים הכלולים במחזור התפילות של יום הכיפרים, יכולה ללמד אותנו מה פירוש ההבטחה שבחרנו ככותרת לקטע זה: לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.
אדם נוטה להשתעבד לתענוגות גופניים כאמור, ואין כמו תחום העריות לייצג נאמנה את התענוגות הגופניים. אלא שתענוגות אלו נוגעים-מענגים את חיצוניותו של האדם בלבד, את גופו.
ביום הכיפורים שולטת הנשמה בגוף, הפנימיות שולטת על החיצוניות. פנימיות האדם המתגלה ביום זה - מחברת אותו אל לִפְנֵי ה', והתצאה היא: תִּטְהָרוּ.
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם
בספר ויקרא פרק כ"ג באה התייחסות נוספת ליום הכיפורים:
כו וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: כז אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה': כח וְכָל- מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: כט כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: ל וְכָל- הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל-מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת-הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: לא כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדרתֵיכֶם בְּכל משְׁבתֵיכֶם: לב שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד-עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
כאן מתייחסת התורה אל יום הכיפורים בלשון זכר: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם. זה אומר שפסיביות שלנו אמנם די בה כדי ש- בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, אבל כדי להתעלות אל עבר הרוחנית, אל עבר השיחרור מכבלי השיעבוד לחומר, על האדם להיות פעיל; עליו ליזום תנועה בכיוון הנכון.
זה לא פשוט, לגמרי לא. פה במדינה המתיימרת להיות יהודית, מאז ומתמיד הקפידה ההנהגה להתרחק מכל סממן של זהות יהודית ומכל מה שמריח רוחניות, שלא לדבר על אלוקות. גישה זו השפיעה בהכרח כלפי מטה, וההשתעבדות לחומר הפכה לאורח חיים מקובל ומוסכם.
להשתעבדות זו יש מחיר; המחיר הוא כבד מאד וכולנו משלמים אותו. אנחנו חיים כאזרחים חופשיים לכאורה, במדינה חופשית, גם היא לכאורה. העובדה היא שכלאנו את עצמנו בתוך מערכת מושגים שהפכה אותנו לאסירים מנטליים.
במישור האישי, אנחנו משועבדים להשגיות על כל נגזרותיה הקשות לאחדות החברה; הפכנו להיות אוסף של פרטים המתחרים זה בזה במקום להיות חברים המסייעים זה לזה.
במישור הלאומי, אנחנו משועבדים לחלוטין למה שנדמה לנו כי זו דעתו של הדוד סם; וויתרנו לחלוטין על כל שיקול דעת בעניין מה שטוב לנו וכיצד ניתן להשיג אותו.
כדאי לחשוב על כך, ויום הכיפורים זו הזדמנות משמים לשוב לדרך הנכונה.
ושתהיה לכולנו, לכל אחד בפרט ולכל עם ישראל בכלל, גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה; שנה בה נשנה כיוון ונצעד כולנו יחד בדרך הנכונה אל עבר הגאולה האמיתית והשלמה.
ואז באמת יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.
