דרשת השבת - פרשת פינחס

לַמּוֹרִים
קַבָּלַת עוֹל תּוֹרָה וְצִוּוּיֵיהָ חוֹבָה נַעֲלָה
אֵין מְשֻׁחְרַר מֵעֻלָּה אַף לֹא רַם מַעֲלָה
וְרָזָ"ל אַמְרוּ: עֶת לָעֲבוֹד וְעֶת לִלְמוֹד
דִּינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא לְקַיֵּם וְלִשְׂרוֹד
צֵא וּלְמַד מָה קָרָה לַמּוֹרִים
אֲשֶׁר נַהֲגוּ כְּסוֹרְרִים

הַתּוֹרָה לֹא הִבְדּילָה בֵּין לוֹחֵם לְלוֹחם
לְהַגֵּן עַל הָאָרֶץ כֻּלָּנוּ שֶׁכֶם אֶל שֶׁכֶם
בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה יָצָא כְּרֵעוֹ אֱלֵי קְרָב
אַבְרֶךְ לַמְדָּן הָיָה אוֹ עַמְךָ סְתָם נִצַּב
צֵא וּלְמַד זֶה עֲשֵׂה וְאַל תִּדּוֹם
הַתּוֹרָה אֵינָה קַרְדֹּם

גַּם הַטּוֹעֵן כִּי לֹא יִלָּחֵם בְּאָחִיו בַּקְרָב
דִּבְרֵי הֶבֶל הֶם מוּל רֶצַח אָחִים נִתְעַב
צֵא וּלְמַד דְּבַר הֶבֶל נִשְׂגָב
כִּגְנֶבַת דַּעַת נֶחֱשַׁב


חִלּוּפֵי גַּבְרֵי
לידתו של מנהיג והעלמותו מן הזירה, מְהַוִּים אֵרוּעַ שהשלכותיו על המונהגים על-ידי המנהיג קשים ביותר ובמעבר זה יש מעין אנדרלמוסיה. אין ספק שדבר זה מומחש בימינו במדינות שמסביב לנו, כאשר חילופי המנהיגים נעשתה ונעשית שלא בהסכמת המנהיג היוצא. די אם נזכיר את עירק, לוב, מצרים והתהליך המתרחש בסוריה, כאשר מאחורנו תוניסיה ומרוקו ותימן. כשהמנהיג אכזר ואיננו מוכן לתת לחליפו לשלוט מתרחשת שם שפיכות דמים, ובא מנהיג גרוע מקודמו. ראינוזאת באירן כשהשח (שנחשב כמושחת וזלזל בעמו) הודיח, התברר כי חליפו גורע ממנו, שנקרא אָיַאת אֻלָּלא .(כינוי לאיש דת שיעי באירן שפירושו "הלכות אלהים" או דברי אלהים שזה דומה לאפיפיור מוסלמי), האָיַאת אֻלָּלא האלה החזירו את אֻמָּתָם אלף וחמש שנים אחורנית. זה מתרחש בימינו גם במדינות המוסלמיות האחרות. דברים אלה מובאים להשוות את חִלּוּפֵי הַגַּבְרֵי בפרשה שלנו כשמשה מוסר את שרביט המנהיגות ליהושע. זה מתרחש כהקב"ה אומר אל משה: עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראיתה אתה ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך. (כז/יב,יג) אין לאמר כי מעמד זה היה קל על משה, אך ביודעו כי סופו קָרֵב כי הוא כבר כבן 120 שנה ולא יחיה לנצח, הוא אומר לקב"ה: הרי אתה יודע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד (מן העם) שהם שונים זה מזה , ולא דומים זה לזה, לכן דרוש כאן מנהיג (שיבוא במקומי) שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו. כאן אנחנו למדים מקור הָאִמְרָה בשדה הקרב "אֲחָרַי" דברי המפקד לחיליו בצעדו לפניהם. וכך צריך להיות המנהיג עם האזרחים שבחרו בו, עלי לשמש דוגמה ומופת במעשיו הטובים והמועילים. חששו של משה כאן התבטא במלים פשוטות שאמר לקב"ה: ולא תהיה עֲדַת ה' כצאן אשר אין לו רֹעֶה. אף על-פי שמשה היה ענו מכל האדם, נשמע עצוב בדבריו אחרי שאמר לו הקב"ה: קח לך את יהושע בן נון (שהיה עוזרו משרתו) איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו. (כז/יח) .הוא כבר יינהיג את העם וילמד את העם את התורה בעודך בחיים. ומשה לקח את יהושע : ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה ויסמך את ידיו עליו ויצוהו כאשר דבר ה' ביד משה. (כז/כב,כג) . דבר זה רק משה יכול לעשות בעת חלופי הגברי.

פינחס פעל כמוציא לפועל
פרשתנו שנקראת פינחס עוסקת בפינחס רק בששת הפסוקים הראשונים כהמשך לשלושה פסוקים בסוף פרשת בלק, כדי לבטא את קנאתו לאלהים, בכך שקם ודקר שני בני אדם איש מבני ישראל ואשה מדינית כי הם עשו מעשה זִמָּה לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל. הזוג המסתורי הזה בסוף פרשת בלק הישראלי והמדינית שבמעשיהם בקשו לערער את מעמדו של משה בעיני העדה. ואשר פינחס מצא את עצמו מחויב לקנא לאלהים, נטל רֹמַח בידו והמית את הזוג. נשאלת השאלה מי פינחס אשר עד לפרשה זו לא נודע וגם לא נטל כהנה. התשובה לשאלה מצויה בפסוק הזמכיר את שמו של פינחס כדרך שנוהגת התורה לעשות בצינו את אביו ואבי אביו וכו' שנאמר: פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (כה/יא). פינחס בן אלעזר הכהן שנשא לאישה את בת יתרו בת פוטיאל ,הוא יתרו, לכן היו בני העדה אומרים עליו בלגלוג: "הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו (יתרו) עגלים לעבודה זרה", יתכן ולגלוג זה גרם לו לקום ולעשות דבר להוכיח כי שורשיו ויחוסו טוב. אלר מה השאלה השניה העיקרית מענינת אותנו, האם מותר אדם לעשות דין לעצמו שלא על-פי פסק דין של בית משפט מוסמך, כאן בא רש"י לעזרתנו להשיב על שאלה קשה זו שנובעת ממעשה פינחס: כפי שאנו רואים הפרשנות איננה פוסחת על שאלת עשית דין בלי משפט , לכן בא רש"י ואומר כי אין כאן עשית דין בלי משפט שנאמר : וירא פינחס ( בלק כה/ז) - ראה מעשה ונזכר בהלכה. אמר לו למשה: מקבלני ממך (למדתי ממך) : הבועל ארמית קנאין פוגעין בו (הורגים אותו בלי משפט) אמר לו : קורא האגרת הוא יהיה השליח ולכן צֵא וַעֲשֵׂה בעצמך כפי שאמרת. וזה שעשה פינחס בְּדָקְרוֹ את השנים . שאלה שלישית היא מי זה הזוג המסתורין כפי שנזכרו בסוף פרשת בלק? כאן בפינחס כבר נזכרו בשמותיהם וביחוסם הרם: איש ישראל הוא זמרי בן סלוא והאשה המדינית היא כזבי בת צור. ללמדך כי מדובר באיש ישראל רם ונשא , נשיא בית אב לשמעוני (כו/יד) ואילו המדינית היא נסיכה בעלת יחוס ולא אשה כל הנשים: ראש אמות בית אב במדין.(כו/טו). דוקא בגלל יחוסם הרם היה מן הדין להרוג אותם, ולמנוע בכך מעשים דומים אצל אחרים.

שכרו של הַמְקַנֵּה לשם
פינחס שקם וקִנֶּא לשם זכה לפרס מאת הקב"ה שאמר: הנני נֹתֵן לו את בריתי שלום (כה/יב). זאת הכהנה שנתנה לו ולזרעו אחריו. כל זאת למה כי השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי (כה/יא) . כאמור בכך תם פרק פינחס. ושוב לא שמענו ממנו ועליו דבר. ברם מזה למדים אנו היפוכו של דבר. לקנא מותר רק לתורה ולקב"ה ולא לכל אדם אחר. כי קנאה מולידה שנאה . למעשה השכר שנתן הקב"ה בדבר הַמְּאֻפְיָן בו אהרן הכהן שנאמר עליו: האוהב שלום ורודף שלום. כאמור קנאתו של פינחס הייתה לאלהים, לכן דינם של החוטאים העוזבים את האמונה להכעיס, למות ועל כן קפצה בת קול ואמרה: והייתה לו ברית כהונת עולם (סנהדרין ירושלמי ט' ז') המסקנה היא שאם יש מקום לקנא שלא תקנא למענך אלא לטובת זולתך. ואם כּוָּנוֹת האדם לשם שמים ומעשיו גם הם לשם שמים, יש בכך כדי לגרום נחת רוח לו ולאחרים. אולם אין לאמר דבר ולחשוב אחרת, כדי להוליך שולל ובכך לגרום מפח נפש לאחרים. אף על-פי שֶׁמִדּוֹת אלו נעלות , הן אינן בשמים ואין לאמר כי רק מלאכים נקיים מרבב, כי הם אינם אנושיים . כי גם האדם איננו מלאך והוא טועה, עליו לתקן טעותו ולהתחרט כפי שנאמר: מודה ועוזב ירוחם. על האדם לשאוף ששכרו יהיה במעשיו הטובים לזולתו מבלי לפגוע בעצמו ובסביבתו . כי הרי האדם נמדד במעשיו ולא ביחוסו כי הקב"ה מאשפות ירים אביון, כי אינו עשיר בחומר אך הוא יכול להיות עשיר ברוח. בבפשוטי העם, אצורות חכמה ותבונה רבה. כל שצריך לתת הזדמנות שגם תבונתם תראה. ובחִלּוּפֵי גַּבְרֵי אין ליחוסו של האדם כמשה ויהושע.

מטרתם להכעיס
אכן כמו זמרי בן סלוא שהתחבר לכזבי בת צור המדינית , עשו את אשר עשו בפרהסיא להכעיס ובכך לערער את מעמדו של ישראל בעמים. בימינו מתרבים המקרים הדומים בְּחֻמְרָתָם למעשה זמרי וכזבי, כאשר אלה מתוך בורות או רשעות לשמה מץחברים ל"מדין" ול"מואב, קרי עמי ערב וכורתים הם לעמצם ולאחרים את הענף עליו הם יושבים. ישיבת ישראל בארצו לאחר שגורש ממנה והצליח להתחבר שוב, מתוך כמיהה לציון ולישוב הארץ לית מאן דפליג שמחייבת תקופות מעבר רבות. זאת עשו ישראל אז ועושים את זה בימינו כי זאת המשימה של עם ישראל. אלה אלה שכופרים בעיקר לא מעכלים את עצמת העם שקם מן התופת והיה לעם בארצו ומולדתו כשארץ זו מאז ימי כנען לא הייתה נחלתם של אחרים. אלה שנמצאו בארץ הן אלה שהיו פולשים (פלשתים) ואחרים כובשים במבקשים למחוק כל זכר לנו מעברנו בארץ. בימים אלה נכתבים באינטרנט על משפחה כולל בנה בניה שיש להם שם שמות עבריים (אך ספק רב אם הם במקור מבני ישראל נוכח עצמתם שנאתם לעמנו כאן.)מנצלים את חופש הדבור שמדינה זו מעניקה להם ולבני חסותם, כדי להפיץ ברבים דברי שקר וכזב או מתוך בורות או מתוך שנאה עצמית או מתוך שהם מעולם לא היו חלק מעם זה. הדבר היחיד המקשר אותם לעם ישראל, הם השמות שלקחו להם, והם משבחים ומעודדים חטיפת חיילים על-ידי חמס כדי להחליפם ברוצחים נתעבים , והם גם משווים את מלחמת המגן שלנו בעזה נגד טילי הרשע של החמס, כסברא ושתילא, אשר גם שם ידינו לא שפכו את הדם. הם חיים בארץ כי מזלם הרע קשר אותם עם עם ישראל בארץ ישראל כי מוצאם היה כפי הנראה לא מישראל וזיקתם לארץ נכפתה עליהם. הם מתחברים לאלה המבקשים לחסל את "הישות הציונית היהודית הישראלית העברית מדורי דורות ועושים את עבודתם הנפשעת בחדוה. הם לא מעלים על דעתם כי אלה המהללים אותם ישכחו להם את "הקרבתם" ויחסלו אותם, כמו שעשו זאת כל הזמן. הם הֻכּוּ בַּסַּנְוֶרִים וטחו עיניהם מראות. מכאן נציע להם לחיות ב"דמוקרטיות" הערביות המוסלמיות: בתימן או בתוניס או בלוב או אפילו במצרים וירדן ביחוד בקרב "אנשי שלומם" במדינת חזבאללא ובמדינת אסד בסוריה , ובאירן, שם יִרְוַח להם מ"חופש הדיבור" ו"חופש המחשבה" ו"חופש הלבוש" ו"חופש הפולחן". שם יהיה הכל קצוב גם חייהם . לידנו על ניאוף בפרשת פינחס מתו במגפה ארבעה ועשרים אלף. אלא על תועבות רצח חפים מפשע משל חמס וחזבאללא הם לא ימותו .

הַמְחַפֵּשׂ צֶדֶק כַּצֶדֶק שֶׁבֶאַמְתַחְתּוֹ
יִמְצָאֶנּוּ אֶצֶל זֻלָּתוֹ שׁוֹנֶה בְּמָהוּתוֹ
הַמְבַקֵּשׁ צֶדֶק חַיַּב גָּם לָחוּשׁ אוֹתוֹ
רַק הַצֶּדֶק שֶׁבּוֹ יָחוּשׁ יוּכַל לְתִתּוֹ

בְּרַם הַמְבַקֵּשׁ לְהֵרָאוֹת צַדִּיק גָמוּר
שֶׁלֹא יַטִּיף כְּצַדִּיק אֲבַל רַק בַּדִּבּוּר
הֲרֵי יֵאָמֵר לוֹ לֶךְ פַּשְפֵּשׁ בְּמַעֲשֵׂיךָ
לֶךְ תְּחִלָּה טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֶינֵיךָ