מפלים את הצעירים בדיור

בסוף השבוע מלאה שנה למחאה החברתית, וכאילו השמיים לא נפלו. בעוד רבבות צעירים בארץ הזאת אינם מסוגלים להתמודד עם שכר הדיור הרצחני שנגבה מהם - שפר עד מאוד חלקם של העולים הקשישים. מסתבר שהמשרד לקליטת עליה הוא זה שנחלץ לעזרתם כשהצליח להשיג עבורם דיור בשכירות במחירי רצפה, של 600 עד 1000 שקל בחודש ליחידת דיור.

תנאי הדיור המפתים מתייחסים לקומץ עולים קשישים, המתגוררים בארץ לפחות עשר שנים ושרובם המכריע הם יוצאי חבר העמים. כדי להשיג עבורם את הבונוס הזה גילתה סופה לנדבר, שרת הקליטה ואמא רוסיה, נכונות לשכב בשבילם על הגדר.

כדי ליישם את ה"סוכריה" הזאת החליטה השרה לבנות, בשלב ראשוני, 1,341 יחידות דיור, שיוקמו בתוך שנה בתשע ערים ברחבי הארץ: בתל אביב (!), חיפה, ראשון-לציון, קריית-אונו, אשדוד, בת-ים, כפר סבא, רחובות וכרמיאל. אלא שאין זה, עדיין, סוף-פסוק לפינוקם של העולים הקשישים. מסתבר ש-1,341 יחידות הדיור הן רק הצעד הראשון בבנייה כוללת של 4,000 יחידות כאלה עבור אוכלוסיית העולים החדשים.

כתף תומכת

מאחורי ההחלטה לבניית יחידות הדיור האמורות עומדת הוועדה הבין-משרדית, שבראשות מנכ"ל משרד הקליטה, דמיטרי אפרצב. למען הגילוי הנאות ייאמר מייד שעינינו חלילה אינן צרות, לא במנכ"ל המשרד ולא בשרת הקליטה, המיטיבים כל כך לדאוג לצאן-מרעיתם. אבל, במחילה מכבודם, הדברים הרי אמורים, בסך הכול, בקומץ עולים, שכבודם אומנם מונח במקומו, אבל בטל בשישים, לעומת רבבות הצעירים, בני הארץ, שנגזר עליהם להמשיך ולהיאנק תחת עול הדיור הכבד. מסתבר שאין בפריבילגיה הזאת אלא עוד הוכחה ניצחת לכוחם האלקטוראלי הגדול של יוצאי חבר העמים.

במלאות שנה למחאה החברתית ראוי היה בחלונות הגבוהים להתנער משנת הדובים הפוקדת את מי שאמורים ליישם את מסקנות ועדת-טרכטנברג. מן הדין גם שהדור הצעיר, שצמח וגדל בארץ הזאת, יזכה סוף סוף לכתף התומכת שהוא ראוי לה - אם לא בדמות "אמא-רוסיה", אז לפחות בדמות "אבא-ישראלי".