הריבונות היא נצחית, אך השתדלנות חזקה ממנה

כנראה שאין זאת תוספת ביטחון אלא הוכחת אי הביטחון. ריצוי ושידול עדת רשעים אשר לא יקומו במשפט. אל מודעת הרבנים הצטרפה היום גם מודעת ראשי המועצות באיו"ש המתחננות לראש הממשלה ואומרות - הפעם זה באמת שלנו. הפעם קנינו.

בדוח אדמונד לוי פשוט כתוב, שבנסיבות מחלוקת קרקעית מסוג מגרון, ודאי שאין להרוס ומכמה סיבות. העיקרית שבהן - שקרקעות לא מוסדרות ולא פרטיות ממש, הן קרקעות של עם ישראל שלא כגרסת בג"ץ. אבל ראשי המועצות יודעים שכל עוד דוח לוי לא אומץ, השלטון הנמצא ביד בג"ץ הוא שלטון החוק הרצוי והראוי לראש הממשלה.

קרקעות לא מוסדרות, אף על-פי שאינן רשומות כקרקעות מדינה, הן קרקעת הלאום של העם היהודי. הארץ ניתנה לבני ישראל הוא העם היהודי, ואילו ישמעאל ובני הפילגשים שולחו אל ארץ קדם ואין חלקם בארץ ישראל וכן כתוב בקוראן שלהם. ארץ ישראל אינה אדמת וואקף.

בשלושה מקומות בקוראן מבהיר הנביא מוחמד בשם אללה כי ארץ ישראל שייכת ליהודים:

1. בסורה 5, בפסוקים 21 -20 נכתב: "משה אמר לבני עמו, בני עמי, זיכרו את החסד שנטה לכם אלוהים, בהקימו בכם נביאים ובעשותו אתכם למלכים, ובנותנו לכם את אשר לא נתן לאיש משוכני העולמים", "בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון".

2. בסורה 7, בפסוקים 136- 137 ,לאחר חציית ים-סוף, נכתב: "אז לקחנו נקמתנו מהם והטבענום בים (הכוונה ל-פרעה ו-חילו), כי הכחישו את אותותינו ולא העלום בדעתם", "הנחלנו לבני העם שנרדפו את מזרחה ומערבה של הארץ אשר נתנו ברכתנו בה, והתקיים במלואו דברו הטוב של ריבונך על בני ישראל, זאת כגמול על עומדם בעוז רוח. גם הכחדנו את מפעלות פרעה ובני עמו, ואת כל אשר הקימו".

3. בסורה 17 (המסע הלילי), המתיחס לאחרית הימים נכתב: פסוק 103 (פרעה) "ביקש למנוע מהם לצאת מן הארץ, ואנו הטבענו אותו ואת אשר עמו גם יחד", פסוק 104 "אחרי (פרעה) אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ, וכאשר תתקיים ההבטחה לאחרית הימים, נקבץ את פזוריכם".

הוחבא במשך שנים

ארבעת אלפים שנה היה צריך לחכות לדוח אדמונד לוי כדי לדעת ששטחי יהודה ושומרון, לב ארץ ישראל, הם אכן, איזה פלא, של עם ישראל לאחר שכרת ה' ברית את אברהם אבינו לתת לו ארץ הכנעני. עד 1917 היה צריך לחכות לבלפור ולהסכמי סן רמו ב,1920 שהוחבאו פחות או יותר במשך 90 שנה מעין הציבור, שכביכול לא ידע שארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

שלטון מפא"י ובן-גוריון החביא לא פחות מהשלטונות שבאו לאחר ששת הימים, את הברור והנהיר. ארץ ישראל היא של עם ישראל. בן-גוריון העדיף את החלוקה בערך כמו שנתניהו מעדיף את שתי המדינות לשני עמים, אך בשונה מנתניהו, בן-גוריון מצא את הכלים החוקיים הפשוטים, גם בלי אדמונד לוי לספח את הנגב והגליל, שנכבשו במלחמת השחרור ואת ירושלים גאל מלהיות לעיר מבונאמת. אך על הגולן ועל ירושלים ששוחררו ב1967 עדיין תלוי השלט למכירה על-אף החוקים שחוקקו בעניינם. כפי שאמר בגין - אם יהיה משא-ומתן לשלום, החוקים הללו לא ימנעו אותנו מלוותר עליהם.

כעת מתרוצצים עסקנים ועסקניות ימניות, שיחילו לעתיד לבוא את הריבונות על יש"ע ומי יחיל? מי שכידוע עד עתה אין לו כל כוונה להחיל, כי הוא אינו יכול להכיל את ארץ ישראל אלא להקיא אותה בלבד. מי יודע, אולי הקואליציה הרחבה שאולי תחזיק רק עד מחרתיים ואולי מפולת הבחירות ואולי המלחמה עם סוריה ואירן ומנוסת עם ישראל לשומרון ולאזורי ההר האחרים היא שתחיל. בינתיים כל עוד נתניהו בשלטון נתניהו וכל שכפוליו מביבי ועד טיבי, יעדיפו את רעיון שתי המדינות.

לכן עסקני יש"ע, ראשי המועצות, שלוחי דרבנן ומגרמי העצמות, כל עוד לא תפנימו, כי לא מכוח מדינת ישראל אתם יושבים על אדמתכם, תמשיכו לזחול על-אף ועל כף.

הזכויות הלאומיות של עם ישראל, עם כל הכבוד, אינן נשאבות מן הכנסת ולא מבג"ץ ולא מהמדינה המתיימרת להיות מדינת היהודים. הזכויות של עם ישראל נשאבות מן החובות. חובותיו על-פי תורת ישראל ואם הכנסת או המדינה רוצה לאמץ אותן זה עניינן. המדינה אינה יכולה לעולם לגזול את העם ולחלק מה שאין לה ולכן מודעות השתדלנות הן לא ראויות לא במקומן ולא בזמנן.

מי שמתאווה להרוס את מגרון הוא כנראה רק סוכן של אינטרסים חוץ לאומיים ושל רגשותיו האנטישמיים. לכל פעולותיו הנפשעות אין תוקף לאומי והוא עתיד ליתן הדין בשמים ובארץ. לא מפי הכנסת אנו חיים. עם ישראל אינו מדינת ישראל, המתיימרת להיות מדינת היהודים ולדבר בשמה כמו שמעון פרס.

ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור.