הרהורים בעקבות תשעה באב <br>

ערב תשעה באב השנה מצאתי עצמי מעיין בספר ירמיהו. נביא שמצא עצמו מוקע על-ידי חלק הארי של החברה, כי כל חטאו היה אומץ ליבו לאמר ללא חת לחברה בה הוא חי את האמת הפוליטית שלו.

מתוך מבט על המציאות הישראלית העכשווית, הרי נזרקו לעברו של ירמיהו הביטויים המוכרים: "בוגד, אוהב את האויב, תלוש ומנוכר", אפשר להוסיף פנינים כמו - "גיס חמישי" ו"לדעותיך יש תמיכה בקושי של ציבור המהווה פרומיל אחד באוכלוסיה הישראלית". או בלשון תקופתו :"משוגע איש הרוח". ואם תרצו את הגרוע מכל - "מוֹת תָּמוּת...מִשְׁפַּט מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה" (ירמיהו כ"ו 8,11).

"מוֹת תָּמוּת" בספר ירמיהו מזכיר סיסמאות ברחוב שלנו שלעתים מתלהם - "מָוֶת לַבּוֹגְדִים", "אוֹהֲבֵי עֲרָבִים", "עוֹשִׁים יַד אַחַת עִם הָאוֹיֵב", "אַתֶּם גַּיִס חֲמִישִׁי". כדוגמת ירמיהו שמבינת דעת קהל מוסתת היה "גַּיִס חֲמִישִׁי - אוֹהֵב בָּבְלִים".

ירמיהו היה בן למשפחת כוהנים מצאצאי בית עלי שגלתה לענתות בימי שלמה. הוא החל להתנבא בשנה השלש עשרה למלכות יאשיהו(ירמיהו א , 2). חייו היו רצופים התלבטויות אישיות שמקורן בעמדה הפוליטית שנקט ובמהות שליחותו הנבואית.

חזונו המדיני של ירמיהו

בנבואותיו נקרע ירמיהו בין הצורך לנבא חורבן לעם, שמובל בדרך פוליטית וצבאית הרת אסון ובין אהבתו הגדולה לעמו. עמדתו הנחרצת נגד שכרון הקוראים למלחמה גררה אחריה סבל אישי רב(ירמיהו ט"ו 17-18, י"ח 18-23 ועוד). סבל המתבטא בבית כלא בתנאים קשים מנשוא - "וַיַּכֶּה פַּשְחוּר אֶת יִרְמִיָהוּ וַיִּתֵּן אוֹתוֹ עַל הַמַּהְפֶּכֶת” (פרק כ , 2).

מצבו של ירמיהו הורע בימי יהויקים, עמו התנגש על-רקע פוליטי ומוסרי, ואף עמד למשפט על כך. המשפט מלווה בדעת קהל עוינת ובאוירת לינץ, שיוצרים נגד הנביא חוגי השלטון - "וַיִּתְפְּשוּ אוֹתוֹ הַכּוֹהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל הָעָם לֵאמוֹר מוֹת תָּמוּת". (פרק כ"ו 8).

בהיות ירמיהו עד לשינויים באורנטציה הפוליטית של ממלכת יהודה, הוא ראה בחזונו כי קרב היום בו תחריב בבל את ממלכת יהודה . כשממלכת יהודה עלתה על שרטון של מלחמת אבדון, התמיד הנביא בעמדתו, למרות שנורו לעברו גלי עוינות בלתי מרוסנים והתנכלויות פיזיות קשות מנשוא ( פרק כ 3 ואילך).

חזונו המדיני של ירמיהו, למרבה הכאב, התאמת כבר בשלב הראשון של גלות המלך יהויכין וצמרת השלטון , אף על-פי כן לא נטר ירמיהו איבה וקונן בכאב על המלך הגולה (פרק י"ד 17-18).

הנביא התמיד בהתנגדותו לתוכניות הצבאיות של המלך צדקיהו, שעלה על כס המלכות אחרי שלושת חודשי המלוכה הקצרצרים והאומללים של יהויכין.

ירמיהו הנביא שם ללעג את המלך ואת כל משיחי השקר ונספחיהם, שעוררו תקוות שווא בעם לשים את כל יהבם רק בסגידה לכוח ובמדיניות של מלחמה. כן גם הכריזו בביטחון על הניצחון המוחלט העתיד להתרחש במלחמה נגד המעצמה הבבלית (פרק כ"ח).

עם פרוץ המרד ביהודה נגד בבל היה ירמיהו בודד במערכה הפוליטית. הוא ניסה לשכנע ללא הצלחה את חוגי השלטון, כי הסיוע המיוחל של הצבא המצרי לא ישנה את התוצאות הבלתי נמנעות, שיובילו לחורבן מוחלט של הממלכה.

נאמנותו הפוליטית של ירמיהו לצו מצפונו ולעולמו הערכי הניעו את חוגי השלטון לראות בו סוכן מסוכן של האויב. סוכן המוכן להתמסר למדינת אויב , ומכאן שאחת דינו של סוכן אויב - בית כלא. ואם בית כלא יש לפעול , שהתנאים יהיו קשים מנשוא , כיאה לבוגד בעמו הנמצא בעיצומה של מלחמה.

לקראת תשעה באב, קראתי בספר ירמיהו במיוחד את הפרקים: כ-כ"ט ושמעתי קולות שמאוד מוכרים לי מימים אלו ברחובות ישראל.

נותרתי רק עם תפילה , שלא נגיע לימים האפלים של שנת 586 לפני הספירה. ולא נעלה גם על שרטון הכזב המשיחי, שתכננו לעם ישראל מנהיגי דת קנאים חסרי כל מעצור, שהובילו עם שלם למלחמת אבדון גם בשנת 70 לספירה וכן בשנים 132-135 לספירה .

בתשעה באב השנה אינני מסתיר את פחדי מקנאים חסרי מעצורים, שנותנים היום את הטון בסדר היום הציבורי שלנו.

מול העוצמה הקנאית הקונה לעצמה מהלכים בחברה הישראלית חייב השמאל לאמר בקול רם וצלול - אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. לא רק לאמר אלא גם לפעול.