רעב הנסתר על הנגלה

קשה היה למצא איש ביננו שלא נרעש למראה תמונות האנשים המתדפקים לקראת החגים על דלתות עמותות החסד השונות, כדי להשיג מצרכי מזון בסיסים כדי לעבור את החגים בשלום. חלוקת מצרכי המזון התבצעה על-ידי כמאה עמותות וארגונים וולנטריים הפועלים משך כל השנה למען נזקקים, שנתנו יד אחת כדי שלא תשאר משפחה בישראל ללא שמחת חג. הכל במסגרת וולנטרית וללא תמיכה ממשלתית.

בעמותות אומרים, שבישראל ישנם כיום כ-340,000 משפחות החיות מתחת לקו העוני וכן שהשנה חל גידול עצום של מאות אחוזים במספר הנזקקים.

השאלה הנשאלת היא: האם פעילות מבורכת זו יכולה להביא פתרון למצב הקשה, או שמא הפתרון של מועד זה או אחר הוא יפה אבל אינו מבטיח את קיומה של המשפחה הנצרכת לקראת החג הבא או לקראת היום הבא. מחר המקרר שוב יהיה ריק והילדים רעבים...

בכינוס שנערך בבית הנשיא כשבועיים לפני ראש השנה, נמתחה ביקורת חריפה על המדיניות הכלכלית חברתית שמנהלת הממשלה הנוכחית. פרופ' צבי טאוב, לשעבר משנה לנגיד בנק ישראל, אמר שבישראל יש כיום יותר ויותר משפחות שבהן ישנו שכיר אחד היוצא לעבודה מדי יום. הווה אומר, משפחות עניות בהן יש עבודה. זהו נתון מזעזע המעלה את העוני בדרגה אחת יותר גבוה משהיה. שר האוצר קורא בכל הזדמנות לאנשים לצאת לעבוד. וכי למה לרוץ ולמצא מקום עבודה, כאשר גם משפחות עובדות נשארות מתחת לקו העוני?

שר התעשיה והמסחר, אהוד אולמרט, הודה שהממשלה לא טיפלה בנושא באפקטיביות הראוייה ואמר שהעוני והקיטוב החברתי מתחילים להוות איום רציני על החברה שלנו.

פרופסור אליעזר יפה הוא חוקר, מורה ויועץ לתורמים ומנהלי קרנות בארץ ובחו"ל ולעמותות בישראל. מחקריו במסגרת בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מתמקדים בראש ובראשונה בשירותי הרווחה לילדים ומשפחה ובחקר במגזר המלכ"רים, ההתנדבות והפילנתרופיה בישראל. פרופ' יפה זכה באות הנשיא למתנדב המצטיין ובפרס ראש עיריית ירושלים על ייסודה וניהולה של האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית, המעניקה הלוואות לאלפי עולים חדשים וישראלים אחרים. קרן זו נתנה עד היום מעל 40 מליון שקלים ללמעלה מ-24,000 אנשים בישראל.

פרופ' יפה: ישנם בעלי תפקידים בכירים בארץ, כמו השר פורז ומנהל המוסד לבטוח לאומי, שאומרים שאין כאן רעב, אתה יכול להסביר למה הם מתכוונים?

מנהל מוסד לבטוח לאומי שאמר דברים אלה, הוא כמובן לא נגד העמותות העוסקות בנושא, אלא כוונתו היא שהפעולות של העמותות צריכות להיות פעולות של הממשל. אברהם פורז שר הפנים, לא מסכים איתו. פורז מאד מעודד את העמותות, אבל מתקשה לקבל את הרעיון שיש אנשים רעבים. הוא יודע שיש אנשים עניים, מסכנים, אבל רעב קשה לו לקבל. הרבה עמותות בישראל עוסקות היום במתן אוכל, כמו בתי תמחוי. זה להיט בעולם הרווחה. יש לובי חברתי שמאד מפתח את זה ואף הולך ואוסף כספים בארה"ב לטובת העניין. חלק מאנשי הלובי הם בעצמם בעלי קרנות גדולות. הבעיה שלי עם זה היא שאף אחד מארגונים אלה לא בדק מי הם האנשים שמשתמשים בשירותיהם. מה הגרעין שלהם? מה הרקע? כמה פעמים אותם אנשים חוזרים ומשתמשים בשירות זה?

ומה אתה רוצה להגיד בזה?

אני רוצה להגיד: שלו יכולנו לדעת מי במצוקה, מי משתמש בשירות הזה, יכול להיות שגם הממשל וגם העמותות יכלו להתארגן כדי לטפל בבעיות היסודיות של הקבוצות הללו. בית תמחוי עצמו הוא לא פתרון לבעיית האוכל. עמותות וארגונים אלה נעולים על הנושא של לתת, אבל מה שמענין אותי כאיש שמתענין מאד במדיניות זה למי לתת? איך לתת? מה הרקע והמקור של הבעיה של אלה שבאים לבית תמחוי?

המהות של בית תמחוי הוא לתת אוכל עכשיו ועוד ארוחה בצהריים וכן הלאה. כמדינה אנחנו צריכים לדעת מה מקור הבעיה? על מי מדובר? אולי אנחנו יכולים להגיע לקבוצות אלה דרך בתי הספר? או דרך מועדוני קשישים? או דרך ביטוח לאומי? או דרך הבטחת הכנסה?

אז מה, כל פעילות העמותות הללו היא לשווא?

אני מאד מעריך את פעולות העמותות. בכלכלת המדינה יש שלושה סקטורים: ממלכתי, עסקי ולא למטרת רווח. אין מצב שאחד מהסקטורים האלה פותר את כל הבעיות. במשטר סוציאליסטי המדינה היא זו שמספקת את כל צרכי האזרח, היא שנותנת שירותים רחבים מאד, היא שנותנת ביטוחים סוציאלים אוניברסליים, היא ששולטת, היא שאוספת את כל החוטים והיא האחראית. אנחנו כבר לא מדינה סוציאליסטית. זה נגמר. אנחנו עברנו למדיניות של כלכלת שוק. להרבה אנשים יש בעיה לקבל את זה שנגמר כאן המשטר הסוצילאיסטי והוא לא יחזור. הפתרון שנותנת כלכלת שוק הוא שילוב של שלושת הסקטורים: ממלכתי, עסקי ולא למטרת רווח.

הממשלה קונה שירותי סעד

איך זה מתבצע בשטח?

במשטר של כלכלת שוק, הממשל נסוג מלתת שירותים רבים מאד בעצמו. הוא קונה שירותים משני הסקטורים האחרים והוא מספק אותם. הוא בוחן, קובע, מפקח, חותם חוזים, מחפש מי מתאים לסיפוק הצרכים והוא זה שאחראי לתת אותם. הוא מממן שירותים אלה ללקוחות שלו, שהם אזרחים לפי חוק. ישנן דוגמאות מאד קלאסיות בארץ הפועלות בצורה זו בתחום השיקום, תחום של שירותים לילדים, תחום הבריאות. כל אלה תחומים שהממשלה קונה בשפע על-מנת לתת את השירות לאזרחיה.

איך היא קונה את השירותים, על-ידי גביית כספים נוספים מהצבור.
היא גובה מהמיסים ומתקציב האוצר. ככל שאין לאוצר כסף הממשלה תקנה פחות כמובן.

מהי מדיניות הממשלה כיום בישראל בנושא הכלכלי? היום הממשלה עברה ועדין עוברת לכלכלת שוק.

בעצם בגלל שהיא נמצאת בשלב מעבר, מתגלה כל הקושי הרב של אזרחיה המתקשים לשרוד?

נכון, הממשלה במעבר מתמיד מזה עשר שנים לכלכלת שוק. גם כל נושא ההפרטה לוקח משך זמן ארוך. אלה איפיונים של מתן שירותים במשטר של כלכלת שוק ואנחנו בתוך זה. הבעיה של אנשי הרווחה והאקדמיה הוא שהם מנסים לחזור למה שהיה לפני המפנה לכלכלת שוק. זה לא יקרה.

לדבריך אין דרך חזרה?

אין ולא תהיה. לדעתי יהיו פשרות. אם יהיו חילופי שלטון באיזשהו שלב אז יהיו כל מיני פשרות. למשל אם תכנס לקואליציה מפלגה כמו ש"ס, שמחפשת תמיכה בקהל מצביעיה תהיה הפרשה מסויימת של שירותים, אבל לא תהיה חזרה למה שהיה. הממשלה תמשיך בדרכה ותמכור את הבנקים, תפריט את הנמלים ותמשיך הלאה בכיוון הזה.

מקור הכנסה

זו מדיניות טובה לנו, האזרחים?

לדעתי כן. המשטר היום לא יכול לממן את כל מה שהוא מימן בעבר. זה בלתי אפשרי כאן בישראל וגם לא במדינות אחרות כמו בסקנדיביה. כמו שאמרתי מי שיסחוב את העגלה יהיו שלושת הסקטורים יחדיו. בנושא רווחה חייבים לשתף את הסקטור השלישי חזק מאד. זהו סקטור כלכלי רציני מאד עם אלפי משרות. 10-12% משרות של העובדים בישראל מופקות על-ידי הסקטור השלישי שלא למטרות רווח. זה סקטור רציני מאד.

בעצם מי שסוחב את העגלה היום זה הסקטור השלישי, שלא למטרות רווח? זה לא נכון, זו טיפה בים. הם גייסו לפני ראש השנה מעל 9 מיליון שקלים. זה טיפה בים.

למישהו שאין ארוחה בחג זה המון, לא?

צריך להסתכל על התמונה הכללית. אנחנו מדברים על מדינה בת חמישה וחצי מיליון אזרחים, כאשר כעשרים אחוז מהם מתחת לקו העוני. הפרסומת עושה רושם כאילו הסקטור השלישי מנהל את המדינה. זה מוגזם ביותר. נכון שהסקטור השלישי עובדים קשה מאד, מגייסים כסף למטרה חשובה אבל לעומת הסקטורים האחרים זו ממש טיפה בים. מי שרוצה שהמדינה תחזור חזרה למצבה הקודם ולא אוהב את המהלכים שקורים, מבליט את פעילות הסקטור השלישי כדי לבייש את המדינה.

כלומר יש פה הטעיה של הצבור? לדעתי כן. זה מוגזם ביותר.

תסכים איתי שתמונת העניים העומדים בתור כדי לקבל סלי מזון וארוחות חמות בבתי תמחוי היא אמיתית?

התמונה הכי אמיתית היא לקחת את קו העוני ולראות כמה אנשים או משפחות חיות מתחת לקו העוני. מי רעב? אין מספרים. התורים של אנשים המחכים לקבל מצרכי מזון זה בעיני איום ונורא. השאלה היא כמה זה מייצג את המדינה? כמה זה מייצג את מה שקורה בכל הערים, בכל המקומות ובכל הקבוצות? אני הייתי באילת. לכו תראו כמה אנשים מבלים שם בבתי המלון. אם היו מפרסמים את זה היו חושבים שמדינת ישראל היא אחת המדינות העשירות ביותר. כולם חוגגים שם. לכו לשדה התעופה ותראו כמה ישראלים נוסעים לחו"ל. זה איום ונורא שאנשים הולכים לשוק ואוספים מהזבל אוכל לילדיהם, אבל יש אינטרסים שעושים את הקייס.

של מי האינטרסים, של הכלכלנים? אישי ציבור? תקשורת?

יש לובי חברתי חזק מאד. כולם צודקים. יש עוני ויש בעיה. הבעיה שלי עם כל זה היא שאני מקבל את זה שיש צורך בשינוי כלכלי של המשק. אתה לא יכול כל הזמן להוציא כסף מבלי לבדוק מי מקבל, מה יוצא ומאיפה יוצא הכסף. לו הייתי מנהל את משק הבית שלי, יש הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות ואני לא יכול כי אין לי תקציב. אתן לך דוגמא: אשה חד הורית שמקבלת אותה הכנסה בכסף או שירותים כמו אשה שעובדת. המדינה לא יכולה לעמוד בדבר כזה שמישהו שעובד מקבל אותו סכום כמו מישהו שלא עובד. זה מזמין יותר יותר אנשים לא לעבוד. מבחינה זו התוכנית הכלכלית אומרת די, בואו נבדוק. מקבלים את העקרון הזה. אני לא מדבר כמובן על אנשים שלא יכולים לעבוד כמו נכים.

כלומר התוכנית הכלכלית שמובלת על ידי הממשלה היא נכונה, מוצדקת וטובה לכלל האוכולוסיה?

יש בה גם בעיתיות. הבעיה המרכזית בה היא שהם לא יצרו מספיק מקומות עבודה. אני כועס מאד על הלובי החברתי הכלל אנשים מקצועיים שמכירים את עניין הטפול בפרט. ללובי הזה אין שום הדברות או השפעה עם הכלכלנים שתכננו ומתכננים את התוכנית הכלכלית, כיוון שהם להוטים ביותר להחזיר את המשק למצב הקודם.

אנשי המקצוע הם אלה שיכולים לעזור לכלכלנים להבין שאלות מקצועיות, כמו איך אתה מוציא מישהו מהמצוקה? באיזה שיטות אתה מוציא אותם? איזו תמיכה אתה נותן לאדם שמתחיל לעבוד? איך אתה מייצר מקומות עבודה? החשיבות של מקומות עבודה ליד תוכנית כלכלית. אתה לא יכול לסגור את הברז ולא לתת לבן אדם לנשום. זה מה שעשו הכלכלנים החכמים. המוטיביציה היא נכונה לשנות את המשטר הכלכלי, אבל הצורה שבה נעשו הדברים ללא הבנת הפרט, האדם והקבוצות השונות בתוכנו היא לא נכונה.

זה לא אוניברסלי לעשות את המהלך על כל הקבוצות בבת אחת וללא התחשבות בצרכיהן. זה גרם לכך שקמה קבוצת האמהות החד הוריות ואז הכניסו תיקונים קטנים. וכך קמה עוד קבוצה ועוד קבוצה. לצערי רוב הכלכלנים שלנו שבונים את התוכנית הכלכלית חסרי כל ידע איך אתה עובד עם אזרח על-מנת להביא אותו לעצמאות.

המשימה ההומנית

כלומר העוני הקשה הקיים בתוכנו הוא תוצאות חוסר פעילותם של אנשי המקצוע בתחומי הרווחה?

אנשי המקצוע כל כך שקועים בלנסות להחזיר את המצב לקדמותו, שאין להם שום נגיעה לתוכנית הכלכלית החדשה וזהו ממש פשע. אנחנו משלמים על כך מחיר כבד ועוד נשלם. זו הזנחה של אנשי המקצוע, של האקדמיה, של הלובי החברתי. זה מצב אבסורדי. המשימה של בניית הכלכלה שלנו עם פנים הומניים היא כל כך חשובה וזו לדעתי המשימה הגדולה לעשור או שנים הבאים של מדינת ישראל.

החלק השני של המשימה (ההומני) עושה רושם שלא ממש מענין את משרד האוצר? נכון. הם לא מבינים ולא מכירים בחשיבותו.

אולי הם לא רוצים לדעת או להבין?

כאן היה מקום ללובי החברתי להתערב ולנסות לבנות את המשטר החדש יותר טוב. אין אף קורס בבית הספר לעבודה סוציאלית בארץ על עבודה סוציאלית במסגרת כלכלת שוק. זו כותרת פסולה. מה ששולט שם זו כלכלת סוציאלית. לדעתי זה אתגר גם לאקדמיה עכשיו, להתחיל לטפל וללמד איך עובדים במסגרת כלכלת שוק.

הסקטורים ההתנדבותיים למיניהם יכולים לבדם לטפל בבעיה מעבר למענה היום יומי?

לדעתי חייבת להיות מדיניות ממלכתית בנושא של שתוף פעולה בין הסקטורים השונים. לדוגמא ארוחות חמות בבתי ספר. נושא זה נכנס לאחר פעילות עניפה של קרן סאקט''א-רש''י המנוהלת על-ידי אלי אללוף. היא זו שהכנסה את הענין למספר בתי ספר ולאחר שראו כמה זה מוצלח העבירו את זה בחקיקה בכנסת. קרן זו גם תמשיך לממן את המפעל הזה בשנים הקרובות. מתוך 180 מליון שקל שיושקעו במבצע, תממן הקרן 135 מליון שקלים. זו דוגמא לשתוף פעולה בין הסקטור העסקי לסקטור הממלכתי שקנה את השרות, כדי לקבוע מדיניות חדשה ולפלס דרך. הלואי שאלי אללוף היה מנהל בית ספר לעבודה סוציאלית. אין לנו הרבה מנהיגים כאלה היום, שיודעים מה זו כלכלת שוק ואיך לעבוד לפי דרכה.


______________________________________________
המאמר פורסם באתר שופר - [קישור]/