סיוט במקום חופשת-חלומות

התמונות באינטרנט, על מרקע הטלוויזיה ומעל גבי המגזין המצויר, נראות מרהיבות. הן אינן מותירות כל ספק שמעבר לפינה מצפה חופשה חלומית. מה שנותר לעשות הוא רק להקליק, לטלפן, או לרשום את פרטי כרטיס האשראי.

ישראלים רבים בעבר ובעצם הימים האלה נופלים בפח-יקוש שטומנים להם נוכלים-שרלטנים-מתחזים למיניהם. כאלה, מסתבר, יש בשפע.

העובדות בשטח מוכיחות שלא מעט ישראלים רכשו מראש כרטיסים לאולימפיאדת-לונדון באמצעות אתר-אינטרנט מסוים. למרות הכסף הרב שהשקיעו - הם נאלצים עתה להסתפק בראיית האולימפיאדה מעל מסך הטלוויזיה בבית. אחרי שרכשו כרטיסים בכ-13 אלף שקל - הם נותרו עם מייל אוטומטי, שאומנם מודה להם על הרכישה, אבל ללא כרטיסים ביד.

מסתבר שהחיוב באשראי, על סך 13,000 שקל, כבר בוצע על-ידי אלפי ישראלים-פתאים, להם הובטח, חגיגית, שהכרטיסים יגיעו לביתם במועד. בסופו של דבר הכרטיסים לא הגיעו, וגם כל הניסיונות למצוא מענה באתר עלו בתוהו.

המרצע יצא מן השק כאשר התברר שעשרות אתרים בעולם הבטיחו כרטיסים לתחרויות, למרות שאינם מורשים לעשות זאת, ובהם גם האתר המסוים שממנו רכשו הישראלים את הכרטיסים.

אחיזת-עיניים

משפחות ישראליות, שביקשו לממש את חופשתן השנתית, התפתו למראה הצימרים המפוארים שהוצגו להם באינטרנט ועל גבי מסך הטלוויזיה. מה לא הובטח להם על גבי הצג: ספא, בריכה צמודה וג'קוזי, חדר מרווח ומענג, עם כל האביזרים המפנקים.

המשפחות שילמו במיטב כספן, אבל כשהגיעו אל היעד הן נוכחו להוותן שלא דובים ולא יער. ספא ובריכה לא היו בנמצא, ובמקום חדר מרווח ומענג הם מצאו מקקים, שטיילו על גבי מזרונים מזוהמים. למותר לציין שכספם נותר על קרן הצבי. זה הזכיר לי מלון בלונדון, מלפני כשלושה עשורים, שעבור חדר בו שילמתי בארץ סכום מכובד, וכשהגעתי אליו הוחוור לי שהוא נסגר לרגל שיפוצים.

קורבנות-הונאה שכאלה הם גם מי שמתפתים לעלות על "שייט-חופים חלומי" של ספינת-קרוזים, שאיננה אלא כרעי-תרנגולת. מנת-חלקם של הפתאים האלה היא לא אחת אכזבה: תאי המגורים מתגלים כצפופים ומחניקים, ללא חלון וללא אוורור; מזגנים שאינם עובדים, מזון שאיננו דווקא "גורמה" כפי שהובטח, ובידור שגם הוא לא משהו. מן הקרוזים האלה חוזרים משתתפיו עייפים ורצוצים.

הלקח הנדרש הוא ברור: לא להתפתות ממראה וירטואלי-סימולטני, או ממה שרשום על הנייר, ולהסתמך רק על מראה-עיניים של מי שכבר עבר את ה"חוויה" בעצמו. ולמי שבכל זאת נופל בפח היקוש, מומלץ לפנות אל הרשויות המוסמכות, כמו משרד התיירות והמועצה הישראלית לצרכנות. חזקה עליהם שייקחו את העניינים לידיים.