מחדל המידע בתחבורה הציבורית

המכשול העיקרי בפני אישור חוקים הוא עלותם התקציבית. רוב החוקים שהעלו חברי כנסת, חשובים ככל שהיו, נפלו מסיבה זו. כזה אולי היה אמור להיות תיקון מס' 98 לפקודת התעבורה, העוסק במסירת מידע בתחבורה הציבורית, שהגישו הח"כים נחמן שי, שלי יחימוביץ' ויריב לוין.

חצי עבודה

אלא שהתיקון לחוק אושר בסופו של דבר לאחר שמשרד התחבורה נתן לו אור ירוק, ואף התחייב ליישומו עד 1 בינואר 2012, שנה מיום חקיקתו בכנסת. אבל יותר ממישהו אחד במשרד התחבורה, עשה רק חצי עבודה בלשון המעטה, ולא טרח לבדוק כראוי את כל העלויות הכספיות המתחייבות כתוצאה מהצבת שילוט המותאם לכל תחנת אוטובוס בנפרד כמו גם את אופן הביצוע.

כפי שדיווח News1, מוערכת כעת העלות התקציבית על 60 מיליון שקלים להתקנת השילוט ועוד 10 מיליון שקלים בכל שנה לצורך תחזוק השלטים ועדכונם. מי ישלם את כל זה? רמז: לא חברות התחבורה הציבורית. ניחשתם נכון – אני ואתם, באמצעות ייקור תעריפי התחבורה הציבורית שאמורים ממילא להתייקר בינואר ו/או הגדלת הסובסידיה הניתנת מהקופה הציבורית של כולנו.

מי באמת מעכב?

וכך היום, חודשים ארוכים אחרי שהחוק נכנס לתוקף, הוא נותר אות מתה בספר החוקים – אין לו אפילו תקנות ביצוע החתומות בידי השר ישראל כ"ץ וליישומו בידי כלל החברות אין עדיין אישור מרשות ההגבלים העסקיים. זו טוענת כי טרם קיבלה מהחברות המפעילות את התחבורה הציבורית את הנתונים אותם התבקשו למסור בטרם תאושר להם בקשת הפטור מהסדר כובל, שאינו מאפשר להן כיום לשתף פעולה בהתקנת השלטים. במשרד התחבורה בכלל אומרים שהממונה על ההגבלים כבר גיבש עמדה בנושא והתנה את השת"פ בהגבלות מסוימות, וכעת רק ממתינים שגם מפעילי התחבורה הציבורית ילמדו את עמדת הממונה בטרם יפעלו.

איזו מבין הטענות מדויקת יותר? קשה לדעת, אם כי גורם המעורה בנושא אמר כי גרסת הרשות משקפת יותר את המציאות. אבל מה שלא ברור הוא: אם אכן גרסת משרד התחבורה היא הצודקת, מדוע הוא מוסר את ההכרעה בעניין העמידה בהגבלות שקבע הממונה בידי המפעילים ואינו מורה ליישם אותן לאלתר.

אין זו התמיהה היחידה על דרכי הפעולה של משרד התחבורה, שהביאו למחדל המידע בתחבורה הציבורית. בעייתיות השילוט הסטטי בתחנות ידועה למשרד התחבורה שנים על-גבי שנים והייתה אמורה להיפתר מזמן. כאשר ראה המחוקק כי דבר לא נעשה בנדון עיגן את הדבר בחקיקה. אבל משרד התחבורה התנהל בעצלתיים והחל בהכנות ליישום החוק רק שבעה ימים קודם יישומו.

סיור של בכירי המשרד בתחנות אוטובוס בחו"ל גילה להם את אמריקה. הם מצאו כי כל תחנה דורשת שלט ייחודי עם מפה ייחודית. בכך הראו כי לא רק שהם מנותקים ממה שקורה בעולם בתחום זה אלא גם ממה שקורה בתוככי ממלכת מדינת ישראל. לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את מה שבמשרד התחבורה הבינו באיחור, די להיות נוסע בתחבורה הציבורית כדי להבין את המובן מאליו – מדובר בפרויקט לאומי מורכב שמצריך שיתוף פעולה ולא מעט כסף.

בפעם האחרונה בה ביקשה הכנסת, בהיותה הרשות המפקחת בישראל, הסברים בנושא, ענה הממונה על הפיקוח הארצי במשרד התחבורה, שלמה כץ, כי התקנת השילוט בתחנות המקורות צפויה להסתיים עד סוף 2012 (במקום עד סוף 2011, כאמור), אך כלל לא בטוח שיותקן שילוט גם בתחנות בהן מוצב רק עמוד. לפי הקצב הנוכחי ספק רב אם גם הבטחה זו תמומש.