הנושא האירני דוחק לפינה נידחת וזנוחה את הצורך בדיון בחזון הפועם בספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, שהוא בבחינת נכס צאן ברזל, שלא מעט המדברים בשמו - רומסים ברגל גסה את רוחו החברתית.
עמוד מס' 12 ב"מדינת היהודים" חש שקברניטי הכלכלה בישראל ביצעו בו חרקירי. מציאות חברתית - שבה מאות אלפי עובדים בישראל יוצאים לגמלאות ללא קרן פנסיה - אינה מתיישבת "עם רווחה בכבוד בהגיע המועד לצאת לגמלאות". משפט שנכתב בנשימה אחת יחד עם הקביעה, שבמדינת היהודים שתקום, יום העבודה יסתכם בשבע שעות.
לא הזמן ל"זוטות" אבל אצל קובעי המדיניות בישראל זו לא השעה המתאימה לדבר על "זוטות" חברתיות ב"מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל, כשעל סדר היום אירן ואווירה של ערב מלחמה.
החזון החברתי ומערכת יחסי העבודה המתוארים ב"מדינת היהודים" של הרצל לא תארו לעצמם שבשנת ה-65 לקיומה של המדינה היא תשלם בריבית דריבית את מחיר הטירוף, שהשתלט על הכלכלה הישראלית. טירוף שמקורו בבית המדרש של מילטון פרידמן ותלמידיו. טירוף שהצליח להשליט כלכלה ללא מתן ביטחון תעסוקתי לשכיר הקם בבוקר ליום עבודה.
מימוש דפוסי חוסר הביטחון התעסוקתי חייב את ריסוקה של העבודה המאורגנת, פגיעה בזכויות סוציאליות והסרת אחריות מהמדינה לנושאי הרווחה. רק מי שמדבר הרצל ונושם הרצל יזכור שבמדינה אותה הוא חזה - נושאי הרווחה הם באחריותה הבלעדי של המדינה.
שירותים חברתיים, שנשארו על-כנם, עוברים היום תחת מכבש הפרטה קשה, שמותיר שירותים רבים ללא רוח חיים, או ליתר דיוק, הפכו את שירותי הרווחה לנזקקים להחייאה, כמו האוכלוסיה הנזקקת לשירותי הרווחה.
העבודה המאורגנת נסדקה. במגזרים רבים אף רוסקה לחלוטין. הריסוק התבטא בהוצאת חוליות חלשות של עובדים מהסקטור הממשלתי וגם מהסקטור הפרטי, היישר לחיקו של ג'ונגל מופקר, המאופיין במערכות העסקה פוגעניות. העובדים באותם מגזרים הפכו לעובדי - או ליתר דיוק עַבְדֵי - חברות כוח אדם.
התיאור של בנימין זאב הרצל את חזון העבודה ומחויבות המדינה כלפי האדם העובד במדינת היהודים שתקום, כפי שתואר בספרו "מדינת היהודים" מחוויר ומבויש לנוכח תעתועי האסכולה הכלכלית של מילטון פרידמן. אסכולה שכבשה את
בנימין נתניהו, שהיה לאחד ממשווקיה המסורים של התוכנית ואף אחד מאדריכליה בכלכלתה של מדינת ישראל.
דגל שבעת הכוכבים האמירה של הרצל - "אני משוכנע, שיום עבודה בן שבע שעות הוא בר ביצוע בהחלט...זו תהיה מדינה בה לעובד יהיה תמיד ביטחון תעסוקתי... ורווחה של קיום בכבוד בהגיע המועד לצאת לגמלאות" (עמ' 12) - מחפשת היום מקום להסתתר מרוב בושה.
אמירה זו של הרצל וחזון הדגל של שבעה כוכבים עומדים בסתירה משוועת למציאות של התאכזרות מצד המדינה כלפי מאות אלפי עובדים, המופקרים לשררה של חברות קבלניות, שבעליהן עושים כסף משכר עֲבָדִים בגבוי החוק והדין במדינת ישראל.
מצער, שרבים משתמשים במילה ציונות, גאים לומר אני ציוני ומתנערים מהעובדה, שלזכויות אדם עובד יש מקום נכבד בחזון הציוני של הרצל, כפי שנוסח בספרו המכונן, "מדינת היהודים".
גם ספרו של הרצל "אלטונילנד" דומע לנוכח יחס מחפיר לעובדי הניקיון. עמודים שלמים ב"אלטנוילנד" חשים מבוישים. שורות רבות בספר חשות מוכות ומובסות לנוכח מציאות מזוויעה של הוצאת חוליות חלשות בחברה הישראלית מהעסקה ישירה ומשלל מחויבויות של מעסיק כלפי הזכויות של העובדים.
ולא הארכתי בכאבן של יותר מדי שורות נוספות בספר "אלטנוילד" לנוכח היחס שלנו למיעוט הערבי החי בתוכנו.
אני כותב שורות אלו בכאב רב. אני בן לאם, שעבדה בניקיון ובשטיפת כלים כפועלת בעבודה מאורגנת. המטאטא שבידיה וזיעתה כיבדו מיליוני מרצפות בעבודה רבת שנים. אך בשליש מחייה זכתה ל"פינוק" מפנסיה מכובדת עד ליום פטירתה.
כיום, בנרות ניתן למצוא עובדת ניקיון שלעת זיקנה תוכל ליהנות מפנסיה.
