לא נותר לנו אלא לשפשף את עינינו למקרא הידיעה במהדורת האינטרנט של "דה מרקר" כי "ההסתדרות מבקשת מביה"ד לעבודה לשמר הנוהג לפיו העובדים הנקלטים לעבודה בנמל אשדוד הם קרובי משפחה של העובדים".
נראה כי חמור יותר מעצם התביעה והרעיון היא העובדה כי הבושה נעלמה לחלוטין מההתנהגות הציבורית בישראל, כפי שכבר התברר בהצעה לאפשר בחקיקה לחברי מרכז מפלגה להתמנות לתפקידי דירקטורים בחברות ממשלתיות ולהסיר את המיגבלה באשר למספר ותנאי ההעסקה של עוזרי ויועצי שרים.
כבר זמן רב אני עוקב בפליאה אחר העובדה כי בידיעות הכלכליות בנושאים הקשורים לחברות כמו בזק, חברת חשמל, נמלים, בנק דיסקונט, בנק מזרחי, בנק ישראל ואחרים מי שנותן את הטון בהתנהלות הכלכלית והעסקית הוא יו"ר הוועד - על פיו יישק דבר.
מסתמן הרושם כי הנהלת הארגון מהווה גורם משני בחשיבותו, הנתון כל כולו להשפעת יו"ר הוועד ולהסכמתם. לעיתים אינך יכול לזהות, לפחות לפי הדיווחים בתקשורת, מי בעצם מנהל את "הביזנס".
למען הסר כל ספק אני רואה חשיבות מרובה לייצוג העובדים בארגונים ציבוריים ופרטיים כאחד. עידן התחרותיות הקשה וחדירת "תאוות הבצע" לשורות בכירי המשק מחייבת כוחות מאזנים לשם שמירה על האינטרסים של העובדים ואפילו איזון ב"חלוקת הרווחים" בחברה. זהו התפקיד המרכזי של ועד העובדים בעידן קשוח זה.
אולם במה שקשור לשותפות בניהול עלינו להפנים כי הוועד אינו אמור לייצג את טובת המפעל אלא את טובת העובדים בלבד תוך התעלמות מהקשר בין חוסנו של הארגון לבין מצבם של העובדים. במקרים רבים יסכים הוועד ויחתור לפתרונות אד-הוק לעובדים גם במחיר עתידם - ואת זאת לא תמיד מבינים העובדים, החיים גם הם את השעה. בכך הוועדים אינם מייצגים אמת מוחלטת אלא צד [חשוב אמנם] בנכסי המפעל.
על כן תפקיד הנהלה אמיתית הוא, במידת מה, לאזן בין חוסנו ארוך הטווח של הארגון לבין חיי הרגע [בתנאי שאכן פועלת לכוון זה ולא לכוון "חוסנם של בכירי החברה", כפי שלאחרונה התברר בפירמות רבות בחו"ל וגם בארץ].
ועדי העובדים של הנמלים וההסתדרות, במקרה זה, עושים יד אחת בכדי לבסס את התפיסה של שילוב קרובי משפחה בעבודה. שילוב קרובי משפחה בסדרי גודל של 50% [וגם פחות מכך] באותה חברה משמעותה שיתוק החברה או לפחות הקטנת יעילותה באחוזים ניכרים.
אין הם הראשונים בכך - תופעה זו קיימת באופן רחב ועמוק ביותר גם ברשויות המקומיות, בחברות ממשלתיות ובתאגידים ציבוריים. היא אפילו חדרה לשירות המדינה [משרדי ממשלה ויחידותיהם] למרות ששם קיימות הגבלות חמורות בנושא.
המעניין הוא שמי שיבדוק בפירמות העסקיות הרציניות יגלה כי העסקת קרובי משפחה באותה פירמה אסורה לחלוטין, למעט מקרים יוצאים מן הכלל. הסקטור העסקי הבין מזמן את הפוטנציאל המשחית וההרסני במושגי יעילות שיש להעסקת קרובים באותה חברה.
אך מה אכפת להסתדרות ולוועדי העובדים? האם יש להם אחריות כל שהיא על הישגי או כישלונות הגופים הציבוריים בהם הם פועלים? הם רק מבינים שעל-ידי תופעת הנפוטיזם הבוטה הזו יגדלו כוחם ועצמתם ואותם גופים הממומנים מכספי הציבור ימשיכו להיות "חונטות" סגורות ובלתי-חדירות.
ולכן, בהשאלה, אני מציע את המפתח הבא להעסקת עובדים בנמל אשדוד:
50% לקרובי משפחה של העובדים.
10% לקרובי משפחה של ההנהלה.
15% מינויים בהתאם להרכב מועצת העיר אשדוד שבגבולותיה הנמל.
10% מינויים של מרכז המפלגה שיו"ר הועד מזוהה איתה.
10% לקרובי המשפחה של בכירי ההסתדרות.
5% מינויים לפי איכות [רק בתפקידי מנהלה: פקידות, אפסנאות, נהגים וכדומה]
אין ספק שבדרך זו נוכל להכריז על הנמל כמפעל המייצג במדוייק את המציאות במדינת ישראל... ורצוי להקים גם "ועד קרובי המשפחה" של עובדי הנמל שיגן על זכויותיהם...
