לכל השדים והעדים

"רשימת אלה שש"ד שיחד (לדבריו)" - זו הייתה כותרתו של טוקבק משעשע שצורף (יום ג', 11.9.12) לאחד מדיווחיו של הח"מ ממשפט הולילנד. הנה קטע מאותה רשימה: נלסון מנדלה, ג'ון קנדי, הנכד שייוולד בעתיד לבנימין נתניהו, מרגרט תאצ'ר, יצחק בן-צבי, יואב יצחק, איתמר לוין, עמירם לוין, עבדול נאצר, הנשיא השישים של ארה"ב (כשייוולד), מסי, סולז'ניצין.

התגובה הזו מובנת לנוכח הרשימה הבלתי-מסתיימת של עד המדינה, שהלכה והתארכה בחקירתו הנגדית. השבוע הוא צירף אליה את יהושע רבינוביץ המנוח ואת שלמה להט יבדל"א, את תנועת שס ואת יאיר פרץ (שלשיטתו גנב כספים שנועדו לאריה דרעי). לצד זאת, שלף ש"ד את שמותיהם של יגאל ארנון ואביגדור ליברמן כמי שמהם הבין שניתן לשחד את אהוד אולמרט; ליברמן כבר הכחיש, ארנון למרבה הצער אינו יכול להגיב.

השמות הללו תפסו את תשומת הלב, אך מה שבאמת השיג עו"ד גיורא אדרת, סניגורו של הלל צ'רני, בחקירה נגדית מרשימה הוא להציג את ש"ד כשקרן בלתי נלאה. הוא שיקר בטיוטת התביעה נגד צ'רני ("כתב הסחיטה", מקפיד אדרת לקרוא לו), הוא שיקר בתצהיר לבית המשפט בנובמבר 2007, הוא שיקר בקורות החיים שלו, הוא שיקר פה והוא שיקר שם, הוא המציא דמויות ובדה סכומים. לדעת אדרת, זה כבר ליקוי נפשי: אתה שקרן פתולוגי שאינו יודע מה הוא אומר, הטיח בש"ד.

אמר בעצמו שהוא שקרן

אבל כאן צריך לעצור ולקחת נשימה. זה שש"ד שקרן - איש אינו מכחיש, כולל הוא עצמו. "אני רמאי, שקרן ונוכל אבל לא אידיוט" - אמר על עצמו בחקירה הראשית, במשפט שמן הסתם עוד יצוטט רבות. בתחילת חקירתו במשטרה אמר, שזו הפעם הראשונה בימי חייו בה הוא מתכוון לומר את כל האמת, ורמז שנסיונו הקשה במחנה הריכוז הוא שהרגיל אותו לשקר ללא הרף. לכן, לבוא ולומר שהתברר שש"ד שקרן ולכן כתב האישום קורס - זה רחוק מלהיות נכון.

אז מה כן? שני דברים מנוגדים. האחד: ראש צוות התביעה, עו"ד ליאת בן-ארי שווקי, אמרה במפורש בנאום הפתיחה, כי בכתב האישום נכללו רק טענותיו של ש"ד שנמצאו להן תימוכין בדמות עדויות ו/או מסמכים. לכן, שקרן ככל שש"ד יימצא, המדינה סבורה שיש לה מספיק ראיות שילמדו שיש קטעים משמעותיים ביותר בגירסתו ובעדותו שהם אמת. חלק מהמסמכים הללו כבר הוגשו בחקירתו הראשית של ש"ד, כולל צ'קים שקיבלו כמה מן הנאשמים.

השני: ש"ד הצהיר, כי בבית המשפט הוא אומר את כל האמת ואך ורק את האמת. נכון שהוא אמר שכבר במשטרה אמר את כל האמת, אך גם ב-72 חקירותיו נמצאו סתירות ובעיות. השופט דוד רוזן יקבע את אמינותו ומהימנותו של ש"ד בראש ובראשונה בהתאם לרושם שייווצר באולם. לכן, כאשר ש"ד מתחיל לזרוק עוד שמות וטענות - שאת חלקן מן הסתם תנסה ההגנה להפריך - הוא נוגס בתדמית המשופרת שהוא מנסה ליצור לעצמו. במילים אחרות: ככל שש"ד יוסיף פרטים שיתבררו כשקריים או שגויים, תתקשה התביעה לשכנע את רוזן שצריך לתת אמון בגירסתו בשאלות המרכזיות. האימרה הידועה "כל המוסיף גורע" מקבלת כאן הוכחה ניצחת.

"לא שאלתי מה השעה"

אם זה היה תלוי בתביעה, היא מן הסתם הייתה נותנת לש"ד שיעור דומה לזה שניתן בסדרת המופת "הבית הלבן". פרקליט הבית הלבן הכין את הגברת הראשונה לקראת חקירה ושאל אותה: "יש לך שעון?" היא העיפה מבט וענתה: "כן, 12:15". "לא שאלתי אותך מה השעה" - הגיב הפרקליט. במילים אחרות: כאשר אתה בצד המתגונן, תענה בדיוק על מה ששואלים אותך, ואף לא מילה אחת יותר. אבל ש"ד הוא לקוח בעייתי מאוד וקשה מאוד, ודומה שאיש אינו מסוגל לומר לו מה לעשות - גם כאשר הוא תוקף אפילו את המשטרה והפרקליטות על מה שלטעמו היו ליקויים בחקירת הפרשה.

ש"ד אינו קורס, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה נפשית, וכאמור המדינה טוענת שיש לה עוד לא מעט ראיות. יש גם חקירה חוזרת, מתישהו בעוד חודש-חודשיים, בה תנסה התביעה למזער את הנזקים שמן הסתם עוד יגרום ש"ד. ואחר כך יש מאות עדים, מאות מסמכים ועדויותיהם של הנאשמים. אחרי יומיים של חקירה נגדית, משפט הולילנד רחוק מלהסתיים.