אלוף במלחמות, טירון בשלום

המצביא הגדול, הדגול, אריאל שרון, שר צבאות ישראל באחדות מהמלחמות הגורלית לקיומה, הפך מלוחם אמיץ וקשוח לפוליטיקאי הססן ורך לב. יש לו כוח להחליט אבל אין לו אומץ לבצע. או ההיפך. שגיאה אחר שגיאה, עקב בצד אגודל, מדחי אל מחדל, הוא מנווט בבטחה את דרכו מטה-מטה.

היסוסו מביך: מה פתאום לשאול את פי חברי מרכז הליכוד? מי הסמיך אותם לחרוץ גורלות? לשרטט מפות? ראש הממשלה. מה פתאום? מדוע נזקק למוצא פיהם?

שרון שב מבקש, פעם אחר פעם (לא לומד את לקח תבוסותיו, ההולכות ותוכפות, ושב וממשיך להתבזות ולהביך) לשאוב כוח ממי שרוקנו אותו מכל כוח והציגוהו - אלוף בישראל! כאחרון הטירונים בפוליטיקה.

משאל העם היחיד הקובע הוא הבחירות לכנסת ישראל. המשאל הזה אמור להיערך אחת לארבע שנים. במשאל עם הביס שרון את יריבו ברק במאבק על ראשות הממשלה. הוא זכה ברוב גוף, מוחץ, המאפשר לו להיות שליט כמעט יחיד. מה הוא עושה עם הכוח הכמעט בלתי סביר שהוענק לו? מבזבז אותו כפזרן-אשראים מדופלם. הוא מרוקן אותו מכל תוכן ומשמעות.

העם הסמיך אותו למשול ולשלוט. הוא העניק לו ולמפלגתו ארבעה עשרות מנדטים בכנסת ישראל. שרון אינו זקוק כיום, בוודאי לא באופן פורמלי, לאישורו של איש מחוץ למערכת הפוליטית את המהלכים שהוא מתכוון ליזום, לנקוט ולממש. מעצם הבחירה בו, כראש ממשלתה של מדינה שמקיימת משטר דמוקרטי למופת, נובעת ואף מתחייבת זכותו/ חובתו לעשות כל מה שנראה לו נכון, ראוי ורצוי לטובת המדינה.

מרכז מפלגתו תחוב כמקל בגלגליו. הוא מותפח כגבנון על גבו. הוא סרח עודף. אבן נגף. מכשול בדרך שבה מנה וגמר שרון ללכת.

כיום, רפה ומדולדל, שליט שנתיניו מריחים את חולשתו ומנצלים אותה באופן גס ובוטה (אכזרי? אולי!), ניזון מעצותיהם של יועצים שונים, כאשר עצת פלוני סותרת את עצת אלמוני, הולך אריאל שרון ומסתבך, הולך ומתפתל, הולך ומתבלבל.

בתוך סמטוכה של קרעי תוכניות, אמריקניות וישראליות, תוכניות אשר ספק אם מי מאתנו מסוגל להבחין במשמעות האותיות הקטנות שבכל אחת מהן, נכנס ראש ממשלת ישראל אל סמטה צרה, שאין ממנה מוצא אלא בבחירות חדשות. אולי הוא לא גמר את הסוס אבל הסוס - או שמא זה חמור, חמורו של המשיח - גמר אותו.

האם ייחלץ מהסמטה הצרה והחשוכה? אולי. הלוואי. יום אחד עשוי אף הוא לחלוק פרס נובל לשלום אם חתן או כלה נוספים. אמרו את זה קודם לפניי - במזרח התיכון הכל ייתכן.