אם אין ברירה אחרת, אם אין דרך אחרת, אם אין אמצעי אחר, רק אם בכלל ואם וכאשר, רק אז - אוי ליד הכותבת זאת - לעקור נטוע.
כאשר נעמי שמר ז"ל הפצירה-התחננה בשירה "אל נא תעקור נטוע", היא בוודאי לא כיוונה ולא התכוונה למטעי הפלשתינים ולכרמיהם; לא ליבול שמניבים שדותיהם. לא אליהם היא ייעדה את מלותיה, היפות לעד.
אם אין ברירה, אם מוכח, הלכה למעשה, שהפרדס משמש מסתור למחבלים, הרואים ואינם נראים, ומנצלים את סבך העצים ואפלוליתם, כדי להיבלע בתוכם ומשם לארוב ולפגוע כאשר תיקרה הזדמנות...
אם אין ברירה ומוכרחים לעשות "חישוף". אם אין ברירה ומוכרחים "להסיר מכשולים" ו"להרחיב את שדה הראייה". אם באמת ובתמים אין דרך אחרת אלא זו, העוקרת, אז...
אם מוצו כל הדרכים החלופיות. אם דבר לא הלך בטוב. אם לא הועילו האזהרות.
אם אין ברירה - אז אין. ואם אין ברירה - מותר (אני לא מאמין להיתר שאני מתיר לעצמי לכתוב זאת) לעקור נטיעות - פרדסים, מטעים, שדות.
אם פרדס משמש מחסה. אם הוא משמש עמדה. אם הוא משמש זירה. אם הוא משמש כר פעולה. אם הוא משמש כן שיגור. אם הוא משמש שדה קרב.
אם כן - אז אין, אין דרך אחרת אלא להרוס ולהשמיד אותו.
גם אנשים כמוני, אשר לא אחת מגנים ומוקיעים פגיעה בפלשתינים, בוודאי כאשר לא הוכחו למעלה מכל ספק הגורמים והסיבות שבגינם הותרה - או לא - הפגיעה בהם (אבל הם נפגעו, עם אישור או, לא אחת, בלעדיו) לא יכולים, אם הם ישרים והגונים, לרחוץ בניקיון כפיהם, להתיפייף ולהתחסד, יפי נפש מטעם עצמם, ולא להבחין בניצול הזדוני של המחבלים את הפרדסים "התמימים" הקרובים-קרובים ליישובים ישראליים, כדי לזמום ולהכין ממעביהם התקפות רצחניות על תושבי היישובים ועל עוברי האורח האקראיים העוברים ושבים בכבישים הסמוכים להם.
אם צריך לעקור פרדס של ערבים כדי להציל חיים של יהודים - לא יכול להיות שום ויכוח על ההכרח לעקור אותו!
אם מיצוי כל סיכוי להציל חיים של יהודים גורם, קרוב לוודאי, פגיעה קשה, אולי אנושה, במטה לחמם של מי שמתירים למחבלים לנצל את מקור פרנסתם למעשה איבה - אין ויכוח על הזכות להכרית ולהשמיד את המקור המשמש לפרנסתם!
"בפרדס ליד השוקת צל ערביים וירוקת" כתב הפזמונאי יורם טהר-לב בתיאור פסטורלי של מקום שנובט בו רגש וצומחת ממנו אהבה. אותו פרדס עלול לשמש מקור להיווצרותם של רגשות ולעשייתם של מעשים שונים לחלוטין, "כשוני האש מן המים", כלשונה של המשוררת זלדה, מאהבה. פרדסים שבתוכם ובחסותם מתכננים ומייצרים, בשנאה שאולי אנחנו לא עושים די כדי לבער (אכן - לעקור!) את הגורמים להיווצרותה ולליבויה, פיגועי תופת.
אבל כל עוד הפרדסים האלה רוחשים פעילות חבלנית, טרוריסטית ורצחנית, מותר וצריך לעקור אותם!
