היא נכנסה לחדר המורים והשימה פעמיה אל עבר השולחן העגול בפינה, השולחן "שלהן". שם ישבו שתי חברותיה והתלחששו ביניהן כמנהגן מדי בוקר עד הישמע הצלצול...
"תקשיבו מה קרה לי אתמול", נעמדה מולן חגיגית והשתיים פינו את תיקיהן מהכיסא שהיה שמור לה.
בעוד דקות ספורות יישמע הצלצול, ואם מנהלת בית הספר לא תיכנס עם הודעות חשובות להפריע את שיחתן, ואם לא יופיע אחד מתלמידיה בפתח חדר המורים ויקרא לה, ואם לא תתפוס אותה אחת המורות המקצועיות שלימדו אתמול בכיתתה... ואם, ואם, ואם... אז היא תספיק לספר להן ה-כ-ל כולל כל הפרטים הקטנים, עם הדרמה המתבקשת, הבדיחות, החיקויים, הערות הביניים ומה שבסוגריים.
"טוב" אמרה, "אז אתמול היה לי תור אצל מומחה בכירורגיה כללית של קופת חולים בגלל שתי נקודות חן חדשות וחשודות שרציתי להסיר. נכנסתי אליו, ישבתי מולו ואמרתי לו: שמע, באתי כדי להראות לך שתיים וחצי נקודות בעור שאני רוצה להוריד, אחת כאן ועוד אחת כאן (הראתה לו וגם להן)... לפני שלוש שנים הורדתי אחת שהייתה סרטנית... הנה פה הצלקת... (הראתה לו וגם להן)... אבל לפני שאתה בודק אני רוצה שתדע משהו: אני אימא לשני ילדים מקסימים, אני גרושה, ואבא שלהם לא ממש בקשר איתם. אם חס וחלילה יקרה לי משהו, אז לא יהיה מי שיטפל בילדים אחריי וזה ממש לא בא בחשבון... איך אמר ביאליק: "עוד רבה הדרך - רבה המלחמה", ואני מסכימה איתו: יש להם רק אותי ואני לא יכולה להרשות לעצמי להיות חולה או להרגיש לא טוב ובטח שלא למות בשל הזנחה... בקיצור, באתי בעיקר כדי להמשיך להיות בריאה אבל גם כדי להסיר את הספק".
"ככה אמרת לו...?"
"את לא נורמאלית...! הוא בטח חשב ש..."
"תקשיבו, תיכף הצלצול!" ציוותה עליהן את השתיקה. "הוא היה מה זה בסדר! ע-ש-ר! תרשמו את המספר שלו... !!!"
היא המשיכה לספר כיצד הוא התייחס בכובד ראש לכל דבריה ולכל נקודה חשודה, תוך שהוא "נותן בהן סימנים", מסביר ומפרש לה את אופיין, טבען ומבטל אחת לאחת את כל חששותיה. לאחר מכן הוא רשם לה הפנייה לרופא עור והסביר לה באריכות (כדי להרגיע את נפשה) את הפרוצדורה החדשה של קופת החולים אשר ממפה את כל נקודות החן בגוף ועושה להן מעקב ממוחשב. להפניה הוא צרף מכתב אישי בכתב ידו לרופא העור. כשסיימו את פרק נקודות החן הוא הציע לה לבצע במקום בדיקת שד כדי להסיר ספק גם מחזית זו, והסביר לה מדוע עדיפה בדיקת כירורג על פני בדיקת גניקולוג בתחום זה. לאחר שבדק והרגיע אותה שהכול בסדר, הוא הפנה אותה לבדיקת ממוגרפיה וציין בפניה שלאחר הבדיקה תביא אליו את התוצאות על-מנת שיקרא אותן על המקום, יסביר לה וילמד אותה כיצד לקרא אותן בעצמה בפעמים הבאות, שכן מעתה והלאה היא תבצע את הבדיקה הזו כרוטינה. "תבואי, אני אכניס אותך בלי תור" הדגיש בפניה.
"ממוגרפיה? אני?" נבהלה.
"ביקשת להסיר ספק, נכון?" השיב בחיוך למבטה השואל והמשיך בשאלות על ההיסטוריה המשפחתית שלה.
היא יצאה ממנו בתחושה טובה, רגועה מתמיד ומעודדת.
הנחת העבודה של מאמר זה מבקשת להציע לקוראים להבטיח את החיובי - מה שאינו אופייני לתרבות ה"סמוך", לתרבות ה"יהיה בסדר", ולתרבות שצמחה לבני הדור ש"אחריו המבול".
כמו בכל דבר באזרחות, גם למטבע זה שני צדדים - השותפים לאחריות: הרופא והפציינט, הקונה והמוכר, המורה והתלמיד, השוטר והאזרח... ובמקרה דנן הדבר חל גם על הכותבת והקורא.
בסיפור המתואר למעלה, מתגלה הרופא כ"איש הטוב". כלומר, האיש המקצועי, שבנוסף לאדיבותו הרי שהוא ניחן גם במידת אנושיות וחמלה לא מבוטלת.
"מה לטוב ליבו ולמקצועיותו?" יאמרו אחדים, "הוא צריך לעשות את עבודתו בצורה עניינית, ללא משוא פנים, לפי הספר... אין לרגשות ולרגישות שום קשר למידת מקצועיותו..."
ל א נ כ ו ן ! ! !
הרופא אשר מבקש לבטל את רגשותיו כדי לפעול בצורה "מקצועית", לא רק שהוא חוטא כלפי לקוחותיו, אלא שהוא חוטא גם כלפי עצמו בבטלו את שאומרים לו לבו ונפשו והופך לרובוט. איש מקצוע "טוב", צריך לשלוט ברגשותיו ולא לבטלם או להתכחש להם.
לא אחת יצא לי להרצות בפני שוטרים שהביעו את רצונם "לפרק את הצורה" לגבר אלים אשר מכה את אשתו. לעומתם, ה"אדישים" טענו שהם עושים את תפקידם "על-פי הספר וההנחיות" ולא מתרגשים מכלום. הם "מחוסנים". שני המקרים מתארים אנשים שפועלים בצורה "חלקית": אלה שנותנים לרגשותיהם לשלוט בהם ואלה שפועלים כרובוטים חסרי רגש (על ההשלכות השליליות של מקרים אלה ייתכן כי אדון במאמר אחר).
לענייננו כאן, איש המקצוע בו מדובר יכול להיות מנהל בנק, עורך דין, קצין, נהג אוטובוס וכל אחד אחר. תפקידם של כל אלה הוא לדאוג ל"לקוח" ומשמעו לא רק לבטל את השלילי אלא להבטיח את החיובי, כלומר: לוודא שהכול אכן בסדר ולא רק ש"יהיה בסדר"...
הבטחה כזו יכולה להיעשות רק על-ידי שילוב של: שכל ורגש, מיומנות ואנושיות, אחריות אישית ומוסר.
תחומים רבים בחיינו אינם בשליטתנו: בן בצבא, בן בהודו, בן ברכב של אבא... בת בהריון, בת מאוהבת בבן בלייעל, בת ברכב של השכן... מצב ביטחוני, מצב כלכלי, מצב בריאותי, מצב משפחתי...
מה ניתן לעשות כדי להגדיל את השקט הנפשי?
לבצע את המוטל עלינו:
לנטרל, "לנקות שולחן", ולבטל את כל מה שניתן: ללכת לרופא לבדיקות תקופתיות (גם אם לא מתעוררת בעיה וגם אם לא חשים ברע), וזאת כדי לבטל את הספק שתמיד מכונן, להקפיד על חשבון הבנק ולא לגלוש למינוס, לעשות טיפול תקופתי לאוטו, להתעמל, לשמור על אורח חיים בריא - כל אלה הם בבחינת דברים שיש לטפל בהם לפני שקורה משהו וכדי שלא יקרה. מעשים אלה באים להבטיח מצב של רגיעה ומזעור הסיכונים המתרחשים לבוא.
אין די בכך שננהל את חיינו בריצות בין כיבוי שריפות ובין ביטול השלילי, אלא דרוש שנעשה ונפעל על-מנת שנבטיח את החיובי - גם כאנשי מקצוע האחראים כלפי אחרים, וגם כאנשים פרטיים - האחראים על עצמנו ועל אהובינו.
_______________________
טל רבינוביץ' כתבה את הספר "כלה ונחרצה" בהוצאת ספריית הפועלים - הקיבוץ המאוחד וכן כתבה מספר ספרי ילדים.
המאמר פורסם באתר BSH.
