"אחרי החגים" כבר אינה קלישאה

בחלוף החגים שוב חוזרת לרבוץ השגרה האפרורית הקבועה של היום-יום. אלא שהנחיתה הפעם על קרקע המציאות היא קשה מתמיד, לאחר כמעט חודש מלא של חופשה מעבודה ומלימודים. אחרי ככלות הכל, לא צריך להיות אסטרולוג, או סתם הוזה בכוכבים, כדי להבין שבפתח אורבת שנה קשה של התייקרויות, של פיטורים, של העדר ביטחון כלכלי וביטחוני ושל בחירות הממשמשות ובאות. כל אלה יטלטלו את המדינה טלטלה עזה נוספת לטלטלות הקיימות כבר בלאו הכי, מבלי לשנות את המצב לטובה.

וכמו בכל שנה, לעת הזאת, שוב חוזר המירוץ המטורף למקום העבודה ולבית הספר, לאחר היעדרות ממושכת מהם. מרפאותיהן של קופות החולים ירחשו אזרחים מבוהלים שירוצו להתחסן מפני פגעי השפעת השנתית, ומסדרונות בתי החולים שוב יתמלאו בעמך-ישראל שחלו משום שלא חוסנו בעיתם.

מכה בפרצוף

הבריחה מן השגרה שוב הופכת לחלום מתקתק של רבים מאיתנו - חלום שמתרחק בינתיים מן האופק הקרוב ושמאלץ אותנו להמתין לפחות עד לחנוכה, שמתמהמה כל כך לבוא. הטיסה אל מעבר לים למרגוע ונופש הופכת עכשיו לחלום בהקיץ, עם קנאה של ממש באותם מעטים שבכל זאת יצליחו להגשים אותו ולהפיק ממנו הנאה מכופלת: הן ממנעמי התעריפים הזולים, הפחותים לאין שיעור מאלה של הקיץ והחגים, והן מן השלווה הסטואית האופפת עכשיו את חו"ל.

גם הים הכחול יצטרך להמתין עד לקיץ הבא, וכמוהו גם השעון הארור, שימשיך בינתיים לתקתק שעות נוספות של אפלולית-לילה ממושכת מדי. ימים קודרים ואפלים של חורף גשום וסוער ימירו את הימים הבהירים והזוהרים של הקיץ, והקור העז וחודר העצמות יחליף את חומה המלטף של השמש.

"אחרי החגים" היא כבר לא קלישאה. זו הרי הולמת היטב בפרצוף של כולנו. בעבר היא הייתה רק תירוץ לדחייה, ל"בכלל לא בוער" ול"מנייאנה". אבל המחר כבר הגיע אלינו ולא ניתן עוד להימלט ממנו. אחרי ככלות הכל, בת היענה הרגועה של אתמול הופכת עכשיו באחת את עורה לנחש-צפע מאיים ותוקף.