הגבעטרון - בחזית המאבק הישראלי

לחוויה דומה זוכים ישראלים רבים המופיעים ומרצים בחו"ל, כמו התזמורת הפילהרמונית, שבריונים אנטישמים התפרעו בקונצרט שלה בלונדון, תיאטרון "הבימה" שאותם בריונים השתוללו בהצגת "הסוחר מוונציה" שהעלתה בלונדון ועוד.

לנוכח כישלונות הניסיון להביס את ישראל בשדה הקרב ובפיגועי טרור, חוד החנית במאבק נגד זכות קיומה של מדינת ישראל הוא היום מתקפת הדה-לגיטימציה נגד המדינה. יריית הפתיחה של המאבק הזה הייתה הוועידה הגזענית והאנטישמית בדרבן, ספטמבר 2001, בה עוצבה האסטרטגיה של המאבק הזה. במאבק הזה, משלבים ידיים האדום, הירוק והשחור - השמאל הרדיקאלי, האיסלאם הג'יהאדיסטי והימין הניאו-נאצי. ובין מובילי התועבה הזאת, אוי לחרפה, לא מעט יהודים וישראלים.

לא מפתיע

כפי שנכתב בכתבתו של שובל גבע "ים השיבולים והמפגינים", בין המתפרעים היו גם ישראלים. בטורו במעריב באותו יום, כתב גם אראל סג"ל על אותה התפרעות ועל חלקם של ישראלים בתוכה. "קבוצת אנשי שמאל פרצה לחדר הצנוע שבו התארחה הלהקה בצעקות שבר. רובם ישראלים החיים בברלין. אחת מהם, בחורה צעירה, הייתה דומיננטית במיוחד. היא צעקה ללא הרף את הסיסמה 'פלשתין תשוחרר, מהנהר עד הים' (Palestine will be free, from the river to the sea). שמה סתווית סיני, עורכת לשון, בוגרת החוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שאף ערכה את ספרו של פרופ' שלמה זנד, 'כיצד ואיך הומצא העם היהודי'. לא מפתיע."

ממש לא מפתיע. התופעה החולנית הזאת, תופעת האוטו-אנטישמיות, של ישראלים יהודים ששנאת עמם ומדינתם העבירה אותם על דעתם, והפכה אותם לגרועים ביותר בין הנלחמים נגד קיומה של המדינה, אינה חדשה והיא הולכת ומתעצמת.

לאחרונה הרביתי לכתוב על הצורך לשאת את מורשת הפלמ"ח. אל התובנה הזאת הגעתי בעקבות חוויה שחוויתי לפני חודשים אחדים. בראשית ינואר 2012 השתתפתי ברב שיח, במוזיאון הצילום בתל-חי, בו התעמתי עם איתן ברונשטיין, מייסד ארגון "זוכרות" ותועמלן קיצוני בשירות שקר ה"נכבה". בדיעבד, התחרטתי על הסכמתי להשתתף בפאנל; חשתי שבעצם השתתפותי נתתי את ידי למתן הבמה לתעמולה הזאת, באופן המציג את השקר שהוא מייצג ואת האמת שאני מייצג כשני "נרטיבים" שווים בערכם.

מערכה על התודעה

בדבריו, הציג ברונשטיין את הפלמ"ח ככנופיה של רוצחים, אנסים ובוזזים, שמפעלם היה ביצוע מדיניות הטיהור האתני של בן-גוריון. בעקבות דברים קשים שכתבתי אחרי האירוע, העירו לי אנשים: מה אתה מתרגש? מיהו בכלל? מי בכלל מקשיב לדברים ההזויים הללו? אז הוא אמר...

לא, איני מסכים עם הגישה הזאת. המתקפה האנטי ציונית, שהיא בעצם מתקפה אנטישמית לכל דבר, בארץ ובעולם, מחלחלת לתודעה, סודקת את האמונה בצדקת הציונות וצדקתה של מדינת ישראל, והינה סכנה לאומית של ממש. אסור להפקיר לה את שדה המערכה על התודעה של החברה הישראלית ובעיקר של הדור הצעיר.

החוויה שחוו חברי "הגבעטרון" לא היה נעימה. אבל חברי הלהקה יכולים להיות גאים על כך שייצגו את ישראל, את הישראליות, את הציונות, את ההתיישבות, את התנועה הקיבוצית בכל תפארתם, אל מול הרוע האנטישמי הזה. אהבתי את דבריו הנכוחים של יואל פרנס, מנהל הלהקה: "לשמחתי, המנהל המוזיקלי אילן גלבוע לא התבלבל, ובמקום להפסיק הוא נכנס לשוונג והמשיך, מה שהוסיף להתלהבות... אנחנו לא מפחדים. באביב הקרוב צפוי לנו מסע הופעות נוסף בחו"ל."

חזקו ואמצו!