|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בדיוק היום לפני 14 שנה, מזכיר לנו איתן הבר את הסכם וואי עליו חתמו הראיס ערפאת, וראש הממשלה נתניהו. מפלגות הימין נטשו את הקואליציה במחאה, והשמאל - במקום לתת רשת ביטחון, הפיל את נתניהו. מי יודע, אולי זה היה מצליח ● הלכתי לארכיון...
|
|
חותמים על הסכם וואי [צילום ארכיון: יעקב סער/לע"מ]
|
|
|
|
|
שתי דילמות מדיניות הציבה המציאות בפני השמאל הצבוע. הדילמה הראשונה ב-98' - תמיכה במהלכי שלום בהובלת ראש הממשלה נתניהו, או הפלתו. הדילמה השנייה: תמיכה בעקירת 8,000 יהודים מביתם על-ידי ראש הממשלה שרון, או הפלתו. את ההחלטה עם שרון כולם זוכרים: בלי תמיכת חברי הכנסת של השמאל, שרון לא היה מצליח לעקור את ישובי גוש-קטיף וצפון השומרון. את ההכרעה של השמאל ב-98', לא כולם זוכרים. למי ששכח - "שוחרי השלום" העדיפו להפיל את נתניהו, ובלבד שהשלום לא יירשם בהיסטוריה על שמו. תזכורת בידיעות אחרונות אני פותח ידיעות אחרונות (23.10.12), ומקבל תזכורת. תחת הכותרת, "היום לפני 14 שנה", אנחנו רואים תמונה בה נראים מחייכים ראש הממשלה נתניהו, המלך חוסיין, יאסר ערפאת ושרת החוץ האמריקנית מדליין אולברייט. מתחת לתמונה כמה מילים מהמקלדת של איתן הבר שמזכיר לנו, שבדיוק היום לפני 14 שנה נחתם "הסכם וואי" בין ראש הממשלה נתניהו, והראיס ערפאת. עדים להסכם: נשיא ארה"ב ביל קלינטון, והמלך חוסיין. "ההסכם עורר מורת רוח בחוגי הימין בישראל", כתב הבר, "והוליך לבסוף להפלת נתניהו". חצי אמת. הבר זכר שההסכם "עורר מורת רוח בחוגי הימין", מה שגרם לחברי הכנסת שלהם לעזוב את הקואליציה. הבר שכח שנתניהו (כמו שרון כמה שנים אחר-כך) ציפה לקבל את תמיכת חברי הכנסת של מפלגות "השלום" (רשת ביטחון), עד למימוש הסכם וואי. אלא שהם בחרו להפיל אותו. מבחינתם, הסכם שלום שרשום בהיסטוריה על-שם נתניהו = אסון פוליטי. בנוסף, כך חשבו בשמאל - אם נתניהו יכול, על אחת כמה וכמה אהוד ברק יכול. מה שקרה בפועל כולם יודעים: ברק ניסה ביולי 2000, וכשל (באשמת ערפאת!). הלכתי לארכיון... בסרטון שתראו, מאיר שטרית מביע מחאה חריפה נגד שוחרי השלום מהשמאל, שהעדיפו להפיל את נתניהו תוך סיכון הסיכוי. חומר למחשבה... |
| תאריך:
|
24/10/2012
|
|
|
עודכן:
|
24/10/2012
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שכתוב ההסטוריה
|
24/10/12 15:41
|
|
|
|
2
|
|
איריס כהן
|
24/10/12 17:43
|
|
|
|
|
|
נרי ארכיונרי
|
25/10/12 19:18
|
|
|
|
|
|
איריס כהן
|
25/10/12 22:10
|
|
|
|
|
|
הבהרה לאיריס
|
26/10/12 12:07
|
|
|
|
|
|
איריס כהן
|
26/10/12 15:24
|
|
|
|
3
|
|
תענוג
|
24/10/12 19:26
|
|
|
|
4
|
|
יוד יוד
|
25/10/12 17:15
|
|
|
|
5
|
|
ושטרית אשם ?????
|
26/10/12 09:41
|
|
הלכה פסוקה בהלכות מדינה נתחדשה בבית מדרשם של אדמו"רי השמאל לפני לא מעט שנים, וכוחה עימה עד עצם היום הזה: משנכנסים חודשי חשוון-נובמבר, ממעטים אחווה ומרבים שנאה.
|
|
|
|
|
אז ברק אובמה או מיט רומני? שוב נשיא כושי, או לשם חידוש הפעם נשיא מורמוני? גם אחרי העימות הטלוויזיוני השלישי קשה לנחש מה שיקרה והחידה, מן הסתם, נותרה בעינה. הדעת נותנת ששלושת העימותים אינם שווים יותר מקליפת השום ולכל היותר הם עשויים להשפיע על אחוז קטן של קולות מתנדנדים. ואלה הרי בטלים בשישים, אלא אם כן תוכרע הכף על חודו של קול, או משהו שמסביב לו.
|
|
|
|
|
מגדעון לוי ועד ברק אובמה, מיריב אופנהיימר (הרכש החדש והמפוקפק של שלי יחימוביץ') ועד איסמעיל הנייה, מזהבה גלאון ועד ציפורה לבני - הכל מדקלמים: יש לשים סוף ל"כיבוש". ייתם "הכיבוש" - וייחתם השלום. יגורשו היהודים מלב ארצם - ויבוא לציון גואל. מכאן צץ "הפתרון", שתי מדינות בתוך כבשת הרש הקטנה שנותרה, ארץ ישראל המערבית, לא השלמה.
|
|
|
|
|
הקב"ה ניסה את האדם הראשון בניסיון אחד בלבד: "וַיְצַו ה' אֱלֹקיִם עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז-יז). לצערה של כל האנושות מאז ועוד היום, הוא נכשל כבר באותו יום בו הוא נצטווה, וכולנו משלמים את המחיר עד עצם היום הזה. במקביל, אברהם אבינו שחי עשרים דורות אחרי האדם הראשון, גם הוא נתנסה ע"י הקב"ה, לא בניסיון אחד, אלא ע"פ חז"ל, בעשרה ניסיונות, ואת כולם צלח. ואכן, בזכותו ובזכות בנו יצחק ונכדו יעקב והבריתות שה' כרת עמם אנו חיים וקיימים היום כבנו בכורו של הקב"ה.
|
|
|
|
|
הנשיא אובמה והמועמד הרפובליקאי מיט רומני נפגשו בבוקר יום אתמול לעימות הטלוויזיוני, שבמרכזו נושא מדיניות החוץ. הכותרת שהיא גם תוצאת העימות ברורה: המשכיות והסכמה על עקרונות הבסיס של מדיניות החוץ האמריקנית. שני המתמודדים לא שירטטו מתווה חדש למדיניות זו. שניהם לא הצהירו, כי יתקפו את מרכזי הגרעין האירני או ידחפו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני. שניהם, מאידך, כיוונו לדעת הקהל האמריקנית, שהביאה לרתיעה מפני השימוש בכוח ולהינתקות איטית מן המזרח התיכון. תהיה התוצאה בבחירות אשר תהיה, בינואר 2013 יהיה לישראל ידיד בבית הלבן, מישהו המוכן "לעמוד לצד" "בן הברית הגדול ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון". ואף על-פי כן, במידה שהעימות שיקף את תוכניות המועמדים, זו תהיה ארצות הברית השונה מתקופתם של קלינטון ובוש (הבן). זו תהיה ארצות הברית שתיתן תמיכה דיפלומטית איתנה ותמיכה כספית, והיא אפילו תגביר את שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני. אבל בנושאי מלחמה ושלום, יהיה על ישראל להיחלץ בעצמה ממצוקותיה כשארצות הברית רק "לצידה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
המתחם המיועד לשימור נבנה בשלבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20  על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
