גזענות ועדתיות כאסטרטגיית בחירות

14 באוקטובר, שעה 20:00, מהדורות החדשות נפתחות עם הודעה על פרישתו של משה כחלון מהחיים הפוליטיים. לצד השאלות הלגיטימיות על הסיבות למעשה, בלטה מכולן (או שמא הובלטה מכולן) השאלה העדתית. כחלון היה שר פופולרי מאוד שעשה צעדים מרחיקי-לכת וטיפס בצורה מטאורית במעלה סולם הדרגות הפוליטי, אך אמנון אברמוביץ', בן כספית וחבריהם, עסקו בעיקר ב"האם הליכוד עדיין מייצג את הציבור שלו, למרות שהרשימה שלו אשכנזית".

בואו נבחן את זה - האם עזיבתו של כחלון את הליכוד, משמעה שאין ייצוג למזרחיים? הרי ברשימה הנוכחית נשארים חברי הכנסת דני דנון, כרמל שאמה-הכהן, אופיר אקוניס, ציון פיניאן, גילה גמליאל ועוד. יתרה מכך, אם הפריימריז לרשימה החדשה עדיין לא התקיימו, איך ניתן לקבוע שמדובר ברשימה אשכנזית?

רוסים בליכוד ומזרחים בישראל ביתנו

אחד-עשר ימים לאחר מכן, עמדו בנימין נתניהו ושותפו הישן-חדש אביגדור ליברמן על הבמה והכריזו על איחוד רשימות. עשרים וארבע שעות בדיוק לאחר מכן, במדורת השבט הישראלית "אולפן שישי", ניתח אמנון אברמוביץ' את המפץ הפוליטי בדרכו ה"עמוקה". לדבריו, האיחוד הוא בעייתי, משום שכידוע מתפקדי הליכוד הם כולם מזרחיים, ואילו מתפקדי ליברמן הם כולם רוסים. לטובת מי שלא הבין את הבעייתיות, קינח אברמוביץ' בדוגמה מעולם הכימיה: "מים ושמן אינם מתערבבים".

בבוקר שלאחר מכן, הביא ה"עיתון של המדינה" ציטוטים מפי מה שהוא כינה "פעילים מרכזיים בליכוד", שהביעו את קורת רוחם מהאיחוד. האם הם מודאגים מכך שהליכוד שובר ימינה, לכאורה? אולי מכך שהמקום של הפטרונים שלהם ברשימה ייפגע? ממש לא! לטענתו, מה שהפריע להם זה שאינם רוצים להיות "מפלגה של בשר לבן". לא זאת אף זאת, חלקם גם אמרו במישרין: "לא נצביע למפלגה רוסית".

בביקורו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ביוני השנה, ציין בנימין נתניהו את העובדה כי חלק גדול מהסובבים אותו הם דוברי רוסית: שר החוץ, שר ההסברה, יו"ר הקואליציה, היועץ הכלכלי שלו ועוד. יתר על כן, מוצאו של ליברמן, בשעה שהיה בליכוד, לא שונה ממוצאו כיום. האם צירוף של 12-10 ח"כים דוברי רוסית לרשימה שאמורה למנות 45 ח"כים היא הפיכתה ל"מפלגה רוסית"? לא ברורה גם השאלה היכן זה מציב את זאב אלקין ויולי אדלשטיין, ה"רוסים" של הליכוד. או למשל את הח"כים המזרחיים של ישראל ביתנו, כגון אורלי לוי-אבקסיס ודני איילון. האם אלה ואלה חיו במעין דיסוננס קוגניטיבי במשך ארבע השנים האחרונות, בהיותם ח"כים "מזרחיים" במפלגה "רוסית", ולהפך?

דרעי והספרדים, מעוז והאשכנזים

נחזור אחורה, חמש דקות לאחר ההודעה על האיחוד בימין, אריה דרעי מתראיין לראשונה מאז שמונה ליו"ר (הלא רשמי) של שס בתוכניתו של ניסים משעל. דרעי חזר שוב ושוב על המסר, שכנראה ילווה את שס בבחירות הקרובות: "יש מי שמייצג את האשכנזים שיש להם. אנחנו מייצגים את הספרדים שאין להם".

ערב שבת, הליכוד מקבל חיזוק מעניין בדמותו של שלמה מעוז, שמגיע להתראיין באולפן "פגוש את העיתונות". מעוז הוא פרופסור, יועץ כלכלי, פרשן כלכלי בעיתונות הכתובה ובטלוויזיה, שירת בעבר כציר הכלכלי בשגרירות ישראל בלונדון, ביצע רפורמות בתחום המס והרגולציה בתפקידו כיועץ לשר האוצר ועוד.

ניתן היה לדבר על תפקידיו בעבר, על משנתו הכלכלית ואפילו לשאול אותו שאלה מדינית-ביטחונית, אך המנחה, דנה ויס, בחרה לפתוח את הראיון בכך ששאלה את מעוז האם הוא המזרחי התורן בליכוד. למקרה שמעוז לא הבין את השאלה, הוסיפה ויס את ההערה: "הרי מדובר במפלגה של לבנים". מעוז ניסה, ללא הצלחה, למקד את השיחה סביב סיבותיו לכניסה לפוליטיקה ומשנתו הכלכלית, אך לא עברה דקה וויס שלפה שוב שאלה "צבעונית" - כעת ניסתה לטעון שמעוז אמר על אנשי המחאה שהם כולם אשכנזים. מעוז אומנם התבטא בעבר בחריפות בסוגיות עדתיות, ואף איבד את משרתו בשל כך, אך אין ספק שארבעים שנות פעילותו הציבורית והמקצועית טומנות בחובן סוגיות נוספות, שניתן היה לדבר עליהן.

בין מופז לאחמדינג'אד

בוקר יום ראשון, שבוע פוליטי חדש מתחיל. מרצ משיקה קמפיין, שסיסמתו: "ליברמן - פוטין הישראלי". אביגדור ליברמן חי כשני שלישים מחייו בישראל. "חטאו" היחיד הוא המבטא שהוא "סוחב" מימיו כילד במולדובה. מותר וצריך לבקר פוליטיקאים על פועלם ואמירותיהם, אך האם ראוי להשתמש גם במוצאם העדתי כמושא לביקורת? שאלה זו לא הועלתה במפלגה שחרתה על דגלה את עיקרון מדינת כל אזרחיה. האם המשך הקמפיין שלהם יתמקד באנלוגיה בין שאול מופז לאחמדינג'אד?

כשישים שנה אחרי העלייה של יהודי אסיה ואפריקה, ועשרים שנה אחרי העלייה הגדולה מברית המועצות, השד העדתי עושה קאמבק, ובגדול. מערכת הבחירות נמצאת בשלביה הראשונים, אך כבר ניתן לזהות את הכיוונים של הקמפיינים של המפלגות ואמצעי התקשורת (שמתפקדים כגורמי אינטרס פוליטיים לכל דבר ועניין). יש מי שעושה שימוש פוליטי בשד העדתי, בניסיון לנגח מפלגות אחרות, ויש מי שעושה בו שימוש למטרות רייטינג. מה שבטוח זה שמי שמשלם את המחיר זה הציבור. סמואל ג'ונסון אמר כי "הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של הנבל". במקרה זה, הנבל מצא את מפלטו בשנאה העדתית...