האצבע הנכונה

חשוב לחזור לכותרות הימים האחרונים בעיתון (ה)ארץ האפרטהייד ובעיתון שפעם הייתה לו מדינה ושהיום נותרו לו פוליטיקאים לשנוא: "סערה בליכוד", "קרב בליכוד", "התנגדות עזה בליכוד". ראיתם משהו מזה אמש?

מאז חמישי בערב, עם טריפת הקלפים הפוליטיים, נטרפה דעתה של התקשורת הישראלית, ורוב עיתונאיה חברו לחבל באיחוד הגדול שנפל עליהם ולסכסך אש ברחוב הליכודניקי. הרהורי ליבם (ונטיות הצבעתם) התמזגו בסיסמאות ההבל הידועות: "קיצוני", "לאומני", "אנטי-דמוקרטי". כך ייעשה ל"בוגד" שזנח לאנחות את אלה שבנו על חבירה של ליברמן אליהם. חכמינו לימדו שאין בית מדרש בלא חידוש, וכך החל השמאל לדאוג למסורת הדתית שאוי אוי, ליברמן יפגע בה. עד כמה שידוע, ליברמן מקיים בביתו אורח חיים מסורתי.

עוד דאגו: אמא'לה, ליברמן יבלע אתכם; כמו הייתה קשת ההנהגה המנוסה של הליכוד חבורת ילדים. דווקא ההפך: הליכוד יכיל את ליברמן, כפי שהכיל את כל מנהיגיו. תנועה עממית עם שורשים אינטלקטואליים מראשית הציונות גדולה יותר מכל מנהיג ומשרת ציבור. ליברמן חזר למעשה הביתה, ואיתו קבוצת אנשים מרשימה, שמאחוריה ציבור גדול בעל חשיבה רעננה שיעזור לליכוד להתחדש.

לא סיימנו עם עיתון הארץ - לאחר עלילת הדם שהפיץ העיתון ברחבי העולם על מדינת ישראל שאזרחיה תומכים כביכול באפרטהייד, פירסם אמיר אורן, פרשנו הבכיר, מה שלטעמי הוא מאמר השמצה מן הבזויים בתולדות העיתונות. אורן העלה תסריט בדיוני שלפיו ליברמן עלול להתגלות כשתול. זוכרים עלילה דומה על נתניהו עם ניצחונו בקדנציה הראשונה (אז נאמר שהוא סוכן אמריקני)? גם שם הופצה ה"ידיעה" ברשת שוקן.

מתאים להארץ לפגוע באתוס ציוני מרכזי: העלייה. שם הרי מכנים את העולים "מהגרים" כמו הגיעו לטריטוריה זרה, ולא לארץ חמדת אבות. על התרת הדם הזאת כלפי ליברמן העיתונות שלנו עברה בשתיקה. אותה עיתונות שגיחכה שעה שאחמד טיבי הפך את ח"כ אנסטסיה מיכאלי לאובייקט מיני מהסוג הגרוע. גם הפעם זו אינה רק תקיפת פוליטיקאי, אלא ביזוי ציבור ענק של אחינו בית ישראל שעלו ממדינות חבר העמים, ממש כמו אבות השמאל הישראלי בתקופת העלייה השנייה. אלא שהפעם מדובר בציבור מפוכח שחווה על תודעתו את הבולשביזם התקשורתי והפוליטי של ליברלים פונדמנטליסטים המוכנים למות על זכות כולנו לחשוב בדיוק כמותם, ושלא נסטה חלילה מהאחידות המחשבתית הזאת.

ובכן, אתמול חברי ועידת הליכוד לא התרשמו מהתעמולה התקשורתית ומהניסיון לזרוע דה-מורליזציה בקרב תומכי ההסכם. הם הראו לפרשנים ולתועמלני התקשורת את האצבע הנכונה.