לשלם את המחיר האולטימטיבי בשמחה

מישהו שאל אותי לפני כמה ימים, מיהו הגיבור שלי? הייתי צריכה לחשוב לרגע ואז לומר שאין מי שעולה על דעתי שלו אני יכולה לקרוא "הגיבור שלי".

ואז חשבתי לעצמי מה זה גיבור?

השבוע פגשתי גיבור ושמו יוסף מנדלביץ'; גיבור ישראל אמיתי, גיבורו של העם היהודי כולו. הוא וכל האנשים שנלחמו, ללא לאות, לשחרור יהודי רוסיה מציפורני רוסיה הסובייטיות, תחת הכותרת 'שלח את עמי ", הם גיבורי ימים מודרניים.

הרב יוסף מנדלביץ' ואשתות שגרים בישראל, היו האורחים של מרכז סיימון ויזנטל. הוא דבר בפני אולם מלא על ספרו 'הרוח שלא נשברה': סיפור גבורה של אמונה, אומץ והישרדות (קישור).

זהו סיפור על מאבקו כאסיר מצפון, במשך אחת עשר שנים, במחנות העבודה ובבתי הכלא של ברית המועצות ועד שהם נתנו לו לעזוב. זמן קצר לאחר שהגיע לישראל, בשנת 1981, הוא כתב את זכרונותיו בארבעים יום וספרו יצא לאור בעברית לאחר מכן. הגרסה באנגלית יצאה לאור שלושים שנה אחר מכן.

סיפורו ההירואי של יוסף מנדלביץ'

יוסף מנדלביץ' הוא איש שעמד נגד עריצות הקומוניזם, ונאבק כדי לשמור על יהדותו ואנושיותו במערכת שנבנתה כדי להשמיד את שניהם. 'הרוח שלא נשברה', היא עדות של אדם אחד לחוזק נפש האדם; היא השראה לכולנו.

התנהגותו של רב מנדלביץ' היא של שלווה ועוצמה פנימית; יש לו אמונה עמוקה שלמה ביהדות והעם היהודי. אופי זה הטריף את השלטונות הקומוניסטיים הרוסים במשך אחת עשר שנות מאסרו.
הוא העז להמרות את הממסד הסובייטי האכזרי ועל כך הוא שלם מחיר יקר מאוד של 11 שנתי מאסר ובידוד. אבל הוא לא היה לבד. הוא היה חלק מתנועה עממית, שבתאים רבים, בערים רבות בכל רחבי רוסיה הסובייטית, התקוממו נגד המשטר הקומוניסטי שבסיומו הגוש הקומוניסטי נפל.

"הצורך להקריב למען שימור יהדות, תרבות ופעילויות יהדות היה נשק טוב להילחם עבור עם ישראל", הוא אומר ומחייך כאילו זה היה כיף.

"הסובייטים רצו שהיהודים יתבולל, ואנחנו, היהודים, רצינו לשמר את המורשת שלנו. היינו העצמות היבשות האמיתיות שקמו לתחייה מהקבריהם של קורבנות השואה הנאצית. הסיסמה שלנו היתה" לעולם לא עוד" אנחנו ניתן להם להרוג אותנו. אנחנו צריכים ללכת הביתה, לישראל. לא היו ליהודים חיים ברוסייה הסובייטית והינו צרכים לפרוץ החוצה ", אמר הרב מנדלביץ' לקהל כאילו זה קרה רק לפני שבוע.

מטרת תנועה עממית זו הייתה לחנך ולהביא את החופש. זה היה מאבק באלימותו ובאכזריותו של המשטר הסובייטי. הם הבינו שמסך ברזל חייב להשבר. ואם זה לא יבוא מבפנים אז יבקשו עזרה מבחוץ. התנגדותם רקמה בשר ותנועתם להשגת חופש התפשטה ברחבי העולם. אנשים אוהבי חופש, אזרחים מן השורה, במדינות רבות, נאבקו את מאבקם והלחץ על המשטר הסובייטי התעצם מיום ליום. אחד מהלוחמים האלה היה הסנטור הנרי ג'קסון המנוח. הוא נלחם ללא לאות למען זכויות האדם בברית המועצות והקדיש תשומת לב לתחנוניהם של מתנגדי המשטר הסובייטי שעמדו על כך שסיוע כלכלי לברית המועצות צריך להיות מותנה בקידום זכויות האדם והדמוקרטיה.

בשנת 1974 יצאה חקיקת שציינה דרך, תיקון ג'קסון-ויניק נחתם. חוק זה קושר למתן מעמד של מדינה מועדפת ביותר לסחר עם חופש הגירה, והעמיד את זכויות אדם כנושא מרכזי במדיניות החוץ של ארה"ב. מאז 1975, יותר ממיליון יהודים עלו לארץ ישראל מרוסיה וארצות ברית המועצות לשעבר, ויותר מ-500,000 פליטים הגרו לארצות הברית מהאזור.

התרסתו של רב מנדלביץ' של המשטר הסובייטי ומאבקו לחירות עלתה לו בחירותו לזמן ארוך. הוא נעצר ונשפט ל-15 שנות מאסר על פגיעה בבטחון המדינה וגניבת מטוס, שהוא ו-11 מתנגדי המשטר אחרים קנו כרטיס כדי שיטיס אותם מרוסייה הסובייטית. כל ה-12 נעצרו. בגלל פעילותו היהודית הוא נידון לשבע עשרה שנות מאסר. מתנגדי משטר אחרים, גם קבלו גזר דין המוות.

המאסר של מתנגדי המשטר היהודים הופץ בחדשות ברחבי העולם. נודע כי יהודים נעצרו ברוסיה בגלל יהדותם, מוכנים למות למען עמם. האסירים התבקשו לכתוב בעצמם את ערעורם ועם הלחץ הגובר של העולם, השלטון הקומוניסטי הצטרך להתרכך וכל עונשי המוות בוטלו.

בעודו נמק בכלא, בפעם הראשונה, בשנת 1971, 12,000 יהודים הורשו לעזוב את רוסיה הסובייטית לחופש. בשנת 1972, 30,000 עזבו ועד שהוא שוחרר, בשנת 1981, 300,000 היו מחוץ לרוסייה הקומוניסטית ואנשים חופשיים.

"זה היה חשוב לי ללבוש כיפה בכלא בגלל שאני מאמין שהכיפה מייצגת ערכים יהודים וכל ההתנגדות שלי הייתה על שמירת הערכים היהודים". זה עלה לו בהיתר של אביו לבקר אותו. הוא לא ראה את אביו בעודו בכלא והוא נפטר לפני שחרורו. הוא מצא דרכים מתוחכמות שלא לעבוד בשבת עד שזה התגלה. "אם אתה מוותר כהוא זה, הם (הסוהרים שמדווחים לרשויות) הם כמו כלבים, ידרשו שתוותר על יותר ואני לא התכוונתי לתת להם את ההזדמנות הזאת." לשם כך הוא נענש ונשלח לחדר עונש ועל שמירת השבת הוא נשלח לכלא לעבודת פרך למשך שלוש שנים.

"אנחנו לוקחים את החופש שלנו כמובן מאליו. להענש עבור העם היהודי היה משמח", הוא מחייך בנועם. "כדי לדעת שיש גמול לחופש זו שמחה."

בסופו של דבר, הקומוניסטים לקחו מרב מנדלביץ' את אזרחותו ונתנו לו לעזוב למולדתם של כל היהודים - ישראל. לשם כך הוא הודה לאלוקים. "אחרי הכל", הוא אומר, " ארץ ישראל אינה נקנית אלא ביסורים ...".

אנחנו צריכים להזכיר זאת כל הזמן, כי הדור הצעיר ברוסיה החופשית כבר לא יודע מה התרחש במדינתם רק לפני כרבע מאה. והדור הצעיר של ישראלים, לא מעריך כמה גיבורים מתמרדים אלה נלחמו עבור דבר אחד, על כבוד המורשת היהודית.

המטרה - להגן על החירות

ברית המועצות הייתה פרק בסאגה ארוכה של מאבק למען החופש. לקחת זאת כמובן מאליו זה חולשה. היום כל האנשים החופשיים עומדים בפני עוול האיסלאם שמטרתו לגזול את החופש שדור אחר דור נלחם כל כך קשה כדי להשיגו ולשמרו; כל אוהב חופש צריך להסתכל לתוך ישותו הפנימית ולומר, אם רב יוסף מנדלביץ' היה יכול להיות חייל מושלם במאבק הזה.

האם אנחנו מעריכים את החופש שלנו? - אני לא חושבת.. יש תשלום עבור חופש כי חופש לא מגיע מעצמו.

בכל דור קם גיבור אמיץ, או גיבורים, שעומדים להגן על החירות. האומץ של אפילו מאמין אחד עושה את ההבדל. היום המאבק המשותף של האנושות כולה הוא לשמור על זכויות האדם והחופש שלנו מלהיות נלקח על-ידי כוחות הרסניים שרוצים לקחת זכות זאת מאתנו.

האתגר האוניברסלי של זמנו היום הוא שהיהודים ישמרו שישראל תהיה חזקה ולשמר את ההמשכיות של המורשת היהודית.
האימרה, "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך" מהדהדת. תודה לך רב יוסף מנדלביץ' על אחת עשר השנים שישבתה בכלא והקרבתה עבור כל יהודי חופשי.

אנחנו מבטיחים לעמוד באתגר של כל אחד מאיתנו, שהוא להיות אופטימים עבור ישראל והעולם. לאחר הכל עם ישראל חי!.