תיק ליברמן: בדרך לפיאסקו

האם פרקליטות המדינה עומדת בפני הפיאסקו שהוא אולי הגדול ביותר בתולדותיה? זה מה שיקרה, אם תתממש התחזית והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, יודיע בקרוב על סגירת התיק נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן.

ידיעות אחרונות מוסר (יום ה', 22.11.12), כי זוהי המגמה המסתמנת בדיונים הרבים שעורך וינשטיין סביב תיק ליברמן. על-פי הדיווח של טובה צימוקי, וינשטיין כבר מינה את משנהו לתפקידים מיוחדים, שי ניצן, להכין את המסמך שיסביר את סגירת התיק - הן לציבור והן כהכנה לקראת עתירות שוודאי יוגשו לבג"ץ אם זו תהיה ההחלטה.

על-פי הדיווח של צימוקי, וינשטיין ובכירי הפרקליטות הולכים ומשתכנעים שאין די ראיות להרשעה. יש לכך שתי סיבות עיקריות: העדים האמורים לגבות את המסמכים הרבים שנאספו בתיק ולהוכיח לכאורה את היסוד הנפשי של ליברמן, מתגוררים ברובם בחו"ל ומסרבים להגיע ארצה לעדות; והזמן הרב שחלף מאז החלה החקירה ומאז בוצעו המעשים המיוחסים לליברמן - למעלה מעשור - מקשה גם הוא על השגת ראיות מספיקות ובמיוחד מחבל בזכרונם של העדים.

אם אכן התיק ייסגר ואלו יהיו הנימוקים לסגירתו, הרי שהפרקליטות חייבת לערוך חשבון נפש ובדק בית יסודיים ביותר. לא ייתכן שתיק כזה, נגד אחד האישים הפוליטיים הבכירים בישראל, ייגרר למעלה מעשר שנים - ולבסוף ייסגר מחוסר ראיות. אחת משתיים: או שבזמן הזה היה צריך להשיג די ראיות, או שהיה צריך הרבה פחות זמן כדי להבין שאין ראיות. אבל גם עשר שנים וגם חוסר ראיות - זה לא הולך ביחד.

יתרה מזו: העובדה שהעדים המרכזיים מצויים בחו"ל הייתה ידועה לחוקרים ולפרקליטים מזה שנים רבות. אם הם מסרבים לבוא ארצה, אפשר לגבות את עדויותיהם בחו"ל או בהיוועדות וידאו. סגירת התיק בנימוק הזה נראית כמו ניסיון לתלות את כשלונה של הפרקליטות בגורמים שמחוץ לשליטתה. ואילו הנימוק בדבר חלוף הזמן הוא בדיחה מאוד לא מצחיקה, שהרי איש מלבד המשטרה והפרקליטות אינו אשם בכך שהתיק נמשך ונמרח ונמתח עד אין קץ.

לפני שבועיים הבטיחה המדינה לבג"ץ שההחלטה בתיק ליברמן תתקבל בתוך חודש (מאותו מועד). אנחנו כבר למודי ניסיון מר בתאריכי יעד בתיק הזה, במיוחד תחת שרביטו הנרפה של וינשטיין. ייתכן שדווקא הנטייה לסגור את התיק היא הסיבה להתמשכות הבלתי-נסבלת הזאת: רצון לדחות את שעת הבושה והצורך להסביר את הפארסה. אתם יודעים, אולי בינתיים יתגלה משהו או יקרה משהו - ולא משנה עינוי הדין ולא משנה האינטרס הציבורי.

ועוד הערה. סגירת תיק ליברמן, אם אכן תבוא ובנימוקים שחושפת צימוקי, תעורר מחדש במלוא עוזה את הדרישה להקמת גוף מפקח על גופי התביעה בכלל והפרקליטות בפרט. אלא שערב בחירות, איש לא יוכל לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה, וכך וינשטיין יעשה שוב את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להרוויח זמן.