צבא מנצח, הגבלות מכשילות

חיסול המחבל אחמד ג'עברי היה ניצחון מזהיר לצה"ל. צה"ל ידע באיזו מכונית נסע ומתי, עקב אחריו מן האוויר ושלח פצצה מדויקת למכוניתו, בלא להחטיא ובלא לפגע בבתים מסביבו. אבל ספור ההצלחה הזה בא לאחר כישלון מחפיר של מערכת החוק. אחמד ג'עברי כבר היה בידינו לפני שנים. הוא נתפס על מעשי טרור ונשפט ונכלא . האם העונש שקיבל הרתיע אותו מן הניסיון לרצח עוד ישראלים? להפך, בבית הכלא עבר מן הפת"ח לחמאס והפך למנהיג בקרב הרוצחים האלה. לאחר שנים של שפך דמים, לאחר אין ספור רקטות על יישובי הדרום, היה על צה"ל לצאת לפעולה לחסל את האיש הזה. מערכת החוק והענישה אינה ממלאת את תפקידה. שלטון החוק אינו עוצר רוצחים, להפך, הוא מייצר רוצחים.

מדוע אין שלטונות החוק נותנים הוראה לתובע במשפטי רוצחים לבקש עונש מיתה, עונש הקים בחוק? מדוע מאפשרת מערכת החוק לאסירים כאלה לחיות בתנאי בית הבראה, להפחיד אסירים אחרים, להכתיב לסוהרים מה לעשות ? מדוע מקבלים פושעי מלחמה תנאים של שבויי מלחמה, בקורים של הצלב האדום, שלטון עצמי של ראשי המחבלים בתוך בית הסוהר? החשיבה פשוטה וישרה על דרך הענישה של המחבלים, הייתה חוסכת את הצורך באמצעי האלקטרוניקה המשוכללים לאיתור ג'עברי ואת המאמץ של השב"כ ושל חיל האוויר, ומי יודע כמה חיים היו ניצלים.

בדומה לזה, דרך בחירת המטרות במערכה "עמוד ענן". לא יכולנו להשמיד אלפי רקטות של החמאס, אבל יכולנו לבטל את רצון אנשי החמאס לשגר רקטות לעברנו. במענה להפגזת ערינו, יכולנו להפגיז את העיר עזה. היה עלינו להודיע, למשל, כי לאחר שגור טיל לעברנו, נמתין שעתים לפנוי הבתים במרחק קילומטר מסביב למשגר ואז נפגיז אותם. ואם ישגר האויב עוד רקטה לעברנו, נודיע למחרת לתושבי שכונה מסוימת לפנות את בתיהם, ונפוצץ אותם. אילו פעלנו כך, לא היה צורך בפעולה קרקעית ובסיכון חיי חיילינו. אך הממשלה החליטה כי נפציץ רק כני שגור ובנייני ממשלת החמאס. בכך הענקנו לאויב חסיון אשר הגן על עריו ובתיו, חסיון שהגן על בתיהם טוב מעשר "כיפות ברזל".

ראש הממשלה הזכיר לכל מדינאי מן העולם שנפגש עמו, כי שום מדינה לא הייתה מסכימה שאזרחיה יהיו נתונים להפגזה. זה מובן מאליו, אבל ראש הממשלה התעלם מן התוצאה ההגיונית של האמירה הזאת. מדינה מופגזת הייתה משיבה לאויב כגמולו ומפגיזה את ערי האויב. לכן האויב לא היה מעז להפגיז מדינה שיש לה עליונות אווירית. החמאס העז, כי למד שישראל אינה מגינה על עצמה בצורה הטבעית. האם פתחנו טילים משוכללים הפוגעים נקודתית, האם הטייסים היקרים שלנו כל כך מסורים ודייקנים, כדי להעניק "כיפת ברזל" לשלטון החמאס בעזה?

ההגבלות שהטילה הממשלה על צבאנו אפשר שיהיו מנומקות בחכמה מדינית, ברצון לזכות בתמיכת ארצות הברית, באהדת דעת הקהל בעולם ועוד שאר נימוקים הגיוניים. כל הנימוקים האלה התבדו. ארצות הברית ומזכיר האו"ם ביקשו ששני הצדדים יפסיקו את האש ולא עשו הבחנה בין ישראל התוקפת רק מטרות צבאיות ובין החמאס התוקף רק מטרות אזרחיות. אמצעי התקשורת בעולם ביקשו לתאר את הסבל של שני הצדדים, ולא ראו בישראל את הצד המותקף.

בהגבלות האלה על פעולות צה"ל יש שריד לחשיבה גלותית, כי ליהודי פחות זכויות מלבני יתר העמים. מורשת הגלות טבועה עמוק בנפש רבים בקרבנו, מן המחליטים ועד הפרשנים באמצעי התקשורת. נראה להם כי אם נתגונן נזמין עלינו את שנאת הגויים. במקום להרתיע את האויב, הם מבקשים לפייס ולשחד אותו. ז'בוטינסקי ביקש להוסיף 'הדר' ליהודים בגלות, להתעלות מן המעמד שנוצר עקב הבזיונות וההשפלות של הגלות. יהודי אירופה הנוצרית הואשמו שהם רוצחי האל הנוצרי והם מקוללים. אותם פרשנים מזלזלים אותם פרשנים מזלזלים בחשיבה של יוצאי ארצות ערב, אשר עקב סיבות היסטוריות לא נפגעו בגלות באותה שנאה עצמית. בדעות של החוגים הלאומיים וחלוצים מתיישבים בארץ ישראל, אף של חרדים לאומיים כאנשי "פועלי אגודת ישראל", המפלגה שהייתה מיוצגת בכנסת בעבר.

להרתעת אויבנו, נשתחרר ממה שאמרו אותם פרשנים שאימצו את תהליך אוסלו, ואותם מנהיגים שהטיפו לחורבן גוש קטיף. נאזין למה שמציע ד"ר גבי אביטל, יו"ר חוג הפרופסורים לחסן מדיני ולאומי: מערכת אוטומטית להפגזה בתותחים בעקבות שיגור טילים לעברנו. ונשמע מה חושבים תושבי שדרות ובאר שבע, שהיו נתונים להפגזות.