הרדיפה אחר הסוד הנחשק <br>

איש העסקים הבינלאומי דוד שטרן רצה רק לבקר את קברו של אבי סבו זיגמונד שטרן בבית הקברות היהודי ברובע וייסנזה שבברלין. הוא לא היה יכול לשער, אף לא בחלומותיו הפרועים ביותר, כי בביקור רגשי-משפחתי-נוסטלגי זה הוא עומד למשוך בבלי דעת בקצה חוט אשר אל קצהו האחר מחובר סוד עמוק ומסוכן - גילוי מדעי שנעשה באוגוסט 1931 במחוז הנידח מורונה-סנטיאגו שבאקוודור. הפקידה במשרד בית הקברות בברלין מוסרת לידו של שטרן מעטפה על-פי הוראה הצמודה לספר הפטירות: "למסור למבקר הראשון שיבקר את הקבר".

תאריך המכתב הוא 8 בדצמבר 1933, שנת פטירתו של הסבא-רבא, ונאמר בו בקיצור יובשני: "לקבלת מידע בעל חשיבות עליונה אנא פנה לעורך הדין הארי גולדבלום, הולצמרקט שטראסה 28, ברלין". דוד שטרן מתחיל בחיפוש אחרי אותו עו"ד גולדבלום ברחוב שבו כבר לא קיים הבניין המקורי שעמד פעם במספר 28. מכאן מתחילה האודיסיאה המסחררת שלו המביאה אותו לפריז, לרומא, לוינה, לניו-יורק, לאוקספורד ולכמה מקומות בדרום אמריקה - לא כתייר, אלא כנוסע בעל כורחו וכחוקר מטעם עצמו הרודף אחרי כתב יד מדעי שמעולם לא נדפס ומכיל פירוש למימצאים ארכיאולוגיים מיוחדים במינם שנמצאו בשעתם על לוחות זהב באותה מערה באקוודור.

כתב היד והלוחות נמצאים בידיים שונות בקצוות שונים של העולם, וצירופם יכול לתת בידו של המחזיק בהם במצורף צופן שיש בו כדי להאריך מאוד את חייהם של בני האדם ולשנות את גורלה של האנושות. מי שיחזיק בגילוי השלם יוכל להשפיע על עתידו של המין האנושי, לשנות מושגי יסוד בדת, בכל הדתות, למעשה, ולעצב מחדש את התרבות והתודעה האנושיים. המפתח להבנת התעלומה הוא בעיקר כתב יד של ספר מדעי, פרי עבודתו של אחד פרופ' תומאס לינד - האיש היחיד שהצליח להבין את משמעות הגילויים העתיקים מדרום אמריקה ושלסבא רבא שטרן היו איתו קשרים.

סוד נחשק

אין תימה שממשלות, שירותי ביון וגם ארגונים דתיים ופוליטיים לא ממוסדים מעוניינים - כל גורם וסיבותיו - לשים את ידם על הסוד. בעוד ששטרן רודף אחרי המידע שאת ערכו אי-אפשר כלל לאמוד בכסף, הוא מוצא את עצמו נעקב ואף נרדף. בהיותו איש עסקים מנוסה ובעל ניסיון רב בנסיעות, בעיקר אל מרכזי עסקים גדולים, שטרן יודע כי עליו להיעזר באנשי מקצוע, בעיקר מתחום החקירות, הביטחון והבילוש. הוא מצליח לגייס עוזרים המסורים לעניין, ומכאן מואץ קצב הסיפור, המתח עולה לדרגות שקשה לעמוד בהן, גיבור הספר ניצב בפני בעיה פילוסופית-מוסרית, והקורא מתקשה להניח את הספר מידו וכמעט שומע את שקשוק הדפים שהוא הופך בהנאה מן הקריאה.

בין הדמויות שבספר מוצאים דוגמנית צמרת גרמניה, ניאו-נאצים שהתמקמו באמריקה ורוצים להשתלט על העולם, "צרפתייה" ממוצא וייטנאמי שזהותה האמיתית היא אחד הגילויים המפתיעים שבספר, צייד ירושות, מתווך אירני בבני ערובה, יוצר זהויות בדויות ששירת בסי.איי. איי. ועוד טיפוסים מיוחדים ומרתקים. ניכר שהמחבר מכיר היטב את המקומות שעליהם הוא כותב, את הסביבה שבה נעים גיבוריו האחוזים בולמוס של רדיפה ותאווה להשיג את הסוד הנחשק, את דרכי המשא-ומתן הבינלאומי ואת דרכי ההתקשרות עם אנשי מעשה, שכמה מהם אקסצנטריים למדי, המדברים שפות שונות ויש להם מטרות שונות. האווירה שמצליח הספר ליצור היא אמינה, והקורא נשאב לתוכה בעזרת טכניקת-כתיבה של סופר מתח מיומן ומקצועי.

אביחי שמידט הגיע לכתיבה מעולם הטלוויזיה והוא איש מעשה שמאחוריו פעילות במקומות שונים בעולם. "צופן בסיסי" (הוצאת "אוריון", 2012) הוא ספרו השני. הראשון, "סוכן עיוור", זכה לשבחי הביקורת ולעניין רב מצד ציבור הקוראים ותורגם לאנגלית. הסופר והמבקר אמנון ז'קונט הגדיר בשעתו נכונה את סגנון כתיבתו של שמידט כעלילה פנטסטית אבל בהחלט אפשרית. בספרו החדש מביא שמידט את סגנונו זה עוד צעד קדימה, צעד נועז ומוצלח.