|
|
ההמון יודע [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
מדוע הימין חזק יותר בשנים האחרונות?
תפיסות שמאל הרי מעוגנות ביסודות אקדמאים ששם יש להם שליטה רחבה בהלך המחשבה (ואפילו אם נוציא את ההטיה שיש באקדמיה לכיוון שמאל). ועדיין אל מול תסכולם המלומד הגוש הימני מתחזק.
הוגי שמאל רבים, נשענים על תפיסות שמפרקות את המציאות לגורמים הראשוניים שלה. כל מרצה מתחיל למדעי החברה או הרוח, בכל אקדמיה, יבהיר לסטודנטים שלו שהמציאות סביבנו זו הבנייה. כל סמלי הלאום, תחושת הלאומיות, הכלכלה, הכל זו הבנייה חברתית. זאת אומרת אלה הסכמים בין בני אדם שבעלי אינטרס פעמים רבות נטעו אותם בקרבנו כדי ליצור את החברה כמו שהיא. נורמות וערכים הם לא חוק טבע, אלה תשתית הסכמית לחברה וניתן לערער אותם ולפרקם.
כך ירגיש המרצה שליחות וגאווה בכך שהוא מפרק את כל התפיסות הלאומיות שהסטודנטים רחשו בתהליך הסוציאליזציה במוסדות החינוך, בבית ובצבא. הוא יחוש כאילו הוא שולף אותם ממערת הבערות אל עבר המחשבה הבהירה על החיים.
אז אם התפיסות הללו הם בעלי קונצנזוס כה רחב באקדמיה מדוע הן לא מחלחלות לציבור?
אנשי האקדמיה כמובן יאמצו להם את סיפור גלילאו ויספרו לעצמם שהם רואים את המציאות נכוחה ואילו הציבור הרחב עדיין נמצא בשלב של ציד מכשפות ולאומנות ברברית. וכמו הכנסייה שרדפה את גלילאו על כך שהוא ערער את העולם הנוצרי, כך השמאל מצטמק אל מול הבערות שחוגגת, אך לא בהכרח נכונה.
ואולי יש פתרון אחר?
באנגליה נערך ניסויי וביקשו מקהל גדול ביריד בקר להעריך את משקלו של פר ענק שהיה שם. המשתתפים אנשים מהשורה שלחו כולם את הערכה שלהם למשקלו של הפר וראו זה פלא הממוצע של כל הקהל היה בדיוק משקלו של הפר!
המחשבה הדמוקרטית מאמינה שההיגיון של ההמון (זה שפעם נהגו גם לכנות הנבער) עולה על זה של המומחים. זה לפעמים מתסכל אבל זה יסוד חשוב בדמוקרטיה, שכרגע נתפסת כצורת השלטון הכי פחות גרוע כדברי צ'רצ'יל.
אז השאלה מתחדדת יותר, האם ההמון לא רואה את ההבניה החברתית?
אפלטון קבע שישנו שקר הכרחי. זאת אומרת שקר שמחזיק את החברה יחד, כמו זה שבני ערים ביוון האמינו שהם בני האדמה של אותה העיר. אילולי האמינו בזה לא הייתה להם מוטיבציה גדולה להלחם על העיר שלהם, לשמור עליה ולטפח אותה. על זה נוסיף את אדמונד ברק הוגה השמרנות שמסביר שהאדם לא מונע רק ממניעים רציונליים (את זה היום כל פרסומאי יגיד לכם) ואנחנו מונעים מרגשות, תחושות שייכות ורוב הבחירות שלנו לא נעשות על בסיס רציונלי בכלל.
אי לכך העם היושב בציון חכם מכל חכמיו. יש לו אינסטינקטים בריאים של שמירה עצמית על האתוס הלאומי. עם חפץ חיים הוא ולכן לא הולך אחר קסמיי השווא שמנסים לטשטש את העצמיות שלו. הוא יודע מה יש לו עתה וגם יודע מה יקרה לו אם לא ישמור על האמונות שהחזיקו אותו כל כך הרבה שנים. הלאומיות אכן יסודה בסיפור משותף. באקדמיה מחפשים תמיד לפרק אותה ולראות את המרכיבים השקריים שבה, אך גם אם יש בה כאלה הם חלק מהשקר ההכרחי שעליו החברה מתקיימת. וחברים על תהרסו כל עוד לא בניתם משהו טוב יותר.
