ציפי לבני - בכי תמרור

דמעות זולגות מדווחות על סערת רגשות חריגה. יש דמעות הזולגות בקולנוע בגלל סרט מרגש, יש אחרות שזולגות בגלל מה שאנחנו מכנים "כאב לב", געגועי תופת, זיכרונות מרים, ויש דמעות שמגיעות בעקבות צחוק מתגלגל, ויש, ויש, ויש... הדמעה הזולגת משחררת ומתאמצת לאזן אותנו.

לכל אחד מאיתנו סף בכי. יש שבוכים בקלות, ויש ש(כמעט) לא בוכים. מקובלת ההנחה שאלה הבוכים בקלות, נחשבים "בכיינים", ואלה שלא בוכים נחשבים "קשוחים". כשמאן דהוא בוכה בנוכחותנו, לא יכולה להיות שיחה רגילה. האינסטינקט מדריך אותנו להרגיע או לנחם את הדומע. ואם הוא בוכה יחיד מתוך קהל גדול, הוא, הבכיין, חשוף לרכילות על אודות הקושי שלו להחזיק מעמד באותה סיטואציה שאף אחד לא בכה, רק הוא.

הלכתי לארכיון ושלפתי כמה סרטונים בהם ידוענים בכו. כל בכי והסיפור שלו. שורות אלה עניינן "הבכי של ציפי לבני". אם אני מחבר את אותו בכי טיפשי ולא מוצדק, להתכווצות הקבועה שלה מול אהוד אולמרט, ולהתקפלות שלה כשרת משפטים מול אהרן ברק - אני מגיע למסקנה שמדובר בבכי תמרור, שמזהיר מפני אישה שאינה מסוגלת לעמוד בלחץ. בקיצור, לא מתאימה לפוליטיקה! ועוד לפני שאתם מגדירים אותי "פסיכולוג בגרוש" (מה שנכון!) אני מזמין את תוקפיי לנדב הסבר משלהם. שופופו...

לפניכם חמישה סרטונים!

בסרטון הראשון אנחנו רואים את טל מן מבכה את אובדן חברתה הטובה יעל חן ז"ל.

בסרטון השני שאול מופז דומע מול יאיר לפיד כשזכרונו שלף את רגע הפרידה מאביו.

בסרטון השלישי יוסי שריד נשנק, דקה אחרי שהתבשר על הפסד לאלוהים בפריימריז על השליטה ביקום. ...מתקנים אותי - בגלל שלקחו לו את תיק החינוך...

בסרטון הרביעי הכלכלן שלמה מעוז בוכה כשהוא מדבר על העוול שנגרם לעולי אתיופיה.

בסרטון החמישי ציפורה לבני קורסת מול מידע שהתברר כשגוי. היחידה מתוך אלפים. שופופו...