הכיפה מתערבבת

הבחירות האלה מביאות עימן מסר חדש ומרענן: הילכו דתיים עם חילוניים? והם הולכים יחד. בהחלט. כמעט כל מפלגה מתהדרת בדתי או שניים. או יותר.

נכון שאלו בעלי כיפות "צבעוניות" כפי שמכנים אותם מספר חרדים ולא-חרדים, אך אלו כיפות ואלו אנשי אמונה דתיים שומרי תורה ומצוות על-פי אמונתם וחינוכם.

החיבור הזה אפשרי ונכון למדינת ישראל הסובלת מאוד בשנים האחרונות משנאת אחים בין המגזרים השונים בלי שיטרחו יותר מדי להכיר את החיובי והטוב והמשותף עם האחר.

נכון שלא כל נציג דתי יוכל להתערבב במפלגה דתית אבל יש כאלה שיכולים. וזה בסדר. ולמי שמוצא בזה טעם רע ומשמיץ אני תוהה: האם יותר טוב שיהיו שם רק חילונים?!

עובדה היא שחילונים רבים מחפשים את הדת, את המנהגים, את החוויה האמונית. כל דתי מרגיש זאת במקומות שונים. הפנייה המכבדת, השאלות המתעניינות בהלכות, הכבוד ליהדות. כמעט כל דתי היה "רב" פוסק של מישהו מתישהו...

זה צריך להדליק אור אדום וזוהר מולנו. הם – חילונים מסוימים - לא שונאים את הדת. הם כועסים על הדתיים. מה שאומר שצריך לבדוק את העניין. מסתבר שלא די בפעולות חסד מצד הדתיים - והביתה בשמחה. ההסתגרות הביאה עימה הרבה זרות והתרחקות.

אני מקווה שהערבוב הזה יביא לשינויים גדולים וטובים לכולנו במפה הפוליטית וגם בגישה ההדדית בין חברי כנסת, ולחשבון נפש אמיתי ונוקב של כל אחד ממייצגי היהדות הדתית החובר למפלגה חילונית בהגדרתה. שהרי זוהי רק מפלגה ולא תופעת טבע. יש אפשרות וכדאי להיות קשובים זה לזה, ללמד וללמוד זה את זה. ונראה שזוהי בשורת הבחירות הקרבות.

ומנגד – ערבוב הפוך - מפלגת המפד"ל החדשה שעד היום היו בשורותיה רק אנשים דתיים, הכניסה אישה שאינה מקיימת את כל מצוות התורה ובכל זאת יש שם מכנה משותף המצדיק שיתוף זה. ותוצאות הפריימריז מוכיחות את זה.

העובדה הזאת היא כנראה חלק מהצהרת הדור החדש של רוב המועמדים במפלגות השונות שהכיפה היא רק סמל. היהדות היא של כולם, וגם הארץ הזאת.