הניגוד המוחלט שבין הקונספט הרפובליקני בארה"ב לבין הקונספט הדמוקרטי - כפי שהציגו שני המועמדים לנשיאות בעימותים שערכו, ובהכרזות הפומביות שלהם, הם בדיוק אותם ניגודי גישה שבין הרוח הסוציאליסטית של שלי יחימוביץ' והשמאל לבין הגישה הכלכלית הפרגמטית, המעשית, של נתניהו, שבעברו הוציא כבר את ישראל מהמשבר הכלכלי הגדול שלה, והמשיך לשמור על מעמדה במקום הראשון בתוצר הלאומי בין כל יתר מדינות ה-oecd.

אז מה בדיוק טוען כל אחד מהצדדים? ישנה הגישה החברתית לכאורה, שטוענת לקיצוצים רוחביים בכל שכבות האוכלוסיה, בתקציב הביטחון (הרי הכל נהדר כעת, לא כן?), בהקצבות לביטוח הרפואי במיוחד לזקנים ולחלשים (אובמה-קייר), ובקיצור - כיווץ הכלכלה שיביא בעקבותיו להגדלת מספר מחוסרי העבודה והעניים.

בעוד שמיט רומני התווה תוכנית ברורה כיצד ניתן להתגבר על החוסרים הכלכליים, לאושש את אמריקה מהשפל הכלכלי אליו היא מתדרדרת, תוכנית מעמיקה על כל פרטיה - הרי שאובמה בנאומיו המבוססים על קסמו האישי וכושר דיבורו, אך היה רצוף בעובדות לא נכונות בלשון המעטה - לא הביא שום תוכנית שבאמת תוכל לשפר את המצב.

להפך - השפל שורר שם עמוקות, ונוכחתי בכך על כל צעד ושעל. אבל כמו שצדקתי באבחנה, כששמעתי וראיתי אותו במסע הבחירות לקדנציה הראשונה שלו - וידעתי שהוא זה שייבחר, כך צדקתי באבחנה שלי שגם אם ייבחר השנה בשנית - את הסחורה הוא לא יספק. וזאת - בגלל שאינו משתדל כלל להתעמק בבעיות. כשם שאינו מבין כלל את רוח האיסלאם וכוונתו לחסל את המערב טוטאלית בדרכו לכיבוש העולם, כך אינו מבין כלכלה מהי.

מיט רומני הוכיח את הידע שלו וניסיונו בהוצאת מדינה ענקית ממשבר כלכלי כשהיה המושל של מסצ'וסטס. כך ידע להכריז במסע הבחירות שלו שהוא דווקא מתכוון לגרום בתוכניתו לייצר יותר מקומות עבודה, שלא כמו אובמה שיביא למובטלים רבים יותר. יש לו גם תוכנית מעולה להוציא את ארה"ב מבוץ התלות בנפט של הערבים, על-ידי ניצול פצלי השמן שאדמת אמריקה רוויה בהם, ומהם יפיק גז. או כשיתיר להעביר בצינור דרך קנדה את הנפט מהים הצפוני ומאלסקה. תוכניות שאובמה לא איפשר בשום אופן לממש בעת כהונתו הראשונה.

חלוקה רעה

כמו באמריקה כך גם אצלנו: הגישה החברתית-סוציאליסטית תביא רק להתמוטטות הכלכלה שלנו. אם נבריח את כל המשקיעים כשנכביד (רק) עליהם את עול המיסים - נישאר ריקים מתוכן חומרי ובסיס לכלכלתנו. הרי כל העובדות הללו שיחקו לפני כמעט מאה שנים בוויכוח בין פועלי ציון ובן-גוריון בראשם, לבין הציונים הכלליים שרצו לעלות במספרים גדולים לארץ ישראל, ולהביא עימם הון והשכלה כדי לשדרג את המצב הכלכלי הלא-מי-יודע-מה שהיה כאן. לעומת גישת הסוציאליסטים, שדרשו מהאנגלים להגביל את מספר הסרטיפיקטים ליהודים מאירופה, עם הגבלה נוספת - שלא יהיו עשירים אלא אנשים פשוטים שבאים לעבוד כפועלים בלבד.

החלוקה הזו שחוצה את אמריקה כעת, ואצלנו פושה גם כן - עושה רק רע לכל עם. לעומת איחוד ומיזוג שצריך להתרחש, כדי שכולם יאזרו מותניים וישתפו את כל מרצם ומאודם בהשתדלותם להגיע ליעד שייטיב עם העם. אך בעוד שבאמריקה השלטון הוא של צד אחד מוחלט וזהו, והצד השני הינו סביל - אצלנו, בגלל שיטת השלטון שעדיין לא התבגרה, ראש ממשלה אינו בעל-בית, והוא תלוי וכנוע לשותפיו הקואליציונים. אך עדיין יש מצב שאפשר לגבש חזית-כוחות אחידה מול כל הצרות העומדות עלינו לכלותנו - אירן, הכלכלה, והצורך להשתחרר מהנטל של המיליארדים שכולנו נושאים בתשלומים לפרזיטים שאינם עובדים וחיים על חשבון המדינה, בלי למלא את חובותיהם כמו כל אזרח.

ועוד נקודה שחייבים לזכור ולחשוב עליה: המשורר הלאומי ביאליק אמר, שעד שלא ייראה גנב יהודי בארץ ישראל - זו לא תהיה מדינה יהודית של ממש. אז כעת יש לנו מהם בשפע, ולאו-דווקא מבין העניים, אלא גנבי צמרת, שמוטב היה לו היו פחות מכורים למקצוענות הזו שלהם, ומשאירים את הארץ טהורה יותר. "והייתם גוי קדוש".