מדינה שכנה

לידיעתכם, תושבי מדינת ישראל, קיימת באזורנו מדינה ידידותית. לא כאילו ולא בערך, ממש. ומדובר באנשים שהם כמונו, לגמרי. אפשר לשבת איתם על כוס קפה, להסתחבק איתם והם ממש בעדנו. זו לא פנטזיה ולא תיאור של איזשהו חלום שחלמתי. ולא, גם לא מדובר במיקרונזיה (המיקום שלה לא השתנה).

ולפני פתרון התעמולה, הנה עובדה היסטורית כואבת מעברנו הרחוק. זה היה בימים שאחרי תקופת שלטונו של שלמה המלך. בימיו, המדינה היהודית דאז הייתה בשיאה, תור הזהב של מדינת היהודים. לאחר מכן, אם להתבטא על משקל מינוחי זמננו, קמו שתי מדינות לעם אחד! מה שמוכר לנו בתור ממלכת ישראל וממלכת יהודה. זה אולי נשמע לנו כיום הזוי, אבל בין שתי המדינות, שאוכלוסיותיהן הם אנשים בני אותו העם, שררו יחסי איבה עד כדי מלחמות! עם אחד מפוצל לחלוטין.

ועכשיו נעבור לתקופתנו אנו. המדינה הידידותית המסתורית הנ"ל, גובלת איתנו בצפון. האמת היא שרשמית, אנחנו חולקים אותה פיסת אדמה, מדברים אותה שפה, החוקים הם אותם חוקים וגם חיים שם אנשים שהם ממש כמונו ויותר מזה – הם ממש חלק מאיתנו, בשר מבשרנו. ובכל זאת שתי מדינות (לעם אחד...).

מדינת 'גדרה – חדרה'

אם אתם עדיין מסוקרנים (במקרה שלא עליתם על המדינה המדוברת), אז רק שתדעו לכם שמצפון לגבולות מדינת 'גדרה – חדרה' (מה שנקרא מדינת ישראל), יש המשך טריטוריאלי של מדינת ישראל ולמרות שאין צורך בשום אשרת מעבר והחוק הישראלי חל גם שם והבחירות הקרבות ייערכו גם שם, נסיעה לשם, כרוכה ביציאה מהארץ. לא גיאוגרפית אלא מנטאלית.

להלן כמה התייחסויות אופייניות לתושבי גבולות גדרה – חדרה: "מה, באמת גרים שם אנשים וזה לא רק מקום של צימרים?" (סוג של התעניינות בכוכב ההוא). "איך בדיוק אני אגיע אליך?!" (תגובה לחבר מהמילואים, שגר לו אי שם בצפון הנעלם והזמין תושב מדינת ישראל לאיזשהו ערב גדודי). "יצאת היום מהבית?!" (שאלה לצפוני, ההוא מעבר להרי חדרה, שהגיע לאירוע משפחתי בתל אביב. השאלה הבאה היא כמובן: "ואתה מתכונן לחזור הערב?!").

בקיצור, "פריפריה" היא בעצם פרו-ישראלית, השאלה היא, אם זה גם הפוך, האם קיימת הדדיות. האם המרחק מקיבוץ דן עד גוש דן, הוא בדיוק כמו המרחק מגוש דן לקיבוץ דן. מסתבר שלא, ככה לפחות על-פי התוצאות האנושיות, כפי שמכירים על בשרם תושבי המדינה הנ"ל.