הראיס, הרע והמכוער

רוצח, רב מרצחים, שפל, מושחת, רמאי, נבל. זוהי רשימה חלקית ומזערית משמות התואר שאפשר להדביק לראיס מטוניס שהגיע לשערי הגהינום. את נשמתו הקוצנית מקבלים במחיאות כפיים סוערות מאות רוצחים, מחבלים מתאבדים וסתם מיידי אבנים אשר הראיס עודד אותם בדרכם. ערפאת היה רע ואכזר לכולם. רע לישראל, רע לשלום ובעיקר מנהיג גרוע ומושחת לחברה הערבית אותה הוא ייצג.

הוא מסמל יותר מכל את הפרדוקס העצום במציאות של חיינו. רוצח שפל שגורש מירדן ולבנון, מובא לשטחי ארץ ישראל בידי מנהיגים ישראלים, כדי להביא את בשורת ה"שלום". מנהיג מושחת אשר ניפח את חשבונות הבנק שלו במאות מיליוני דולרים, בו בזמן ש"העם" אותו הוא מייצג בעולם, נתון לעוני מחפיר ולפיגור כלכלי-חברתי אדיר.

ערפאת מכר לעולם כולו את שקר "השלום". הוא הציג עצמו כשוחר שלום וצדק חברתי, עד אשר הוא מצא עצמו, עומד לצידם של פרס ורבין ז"ל בטקס קבלת פרס הנובל לשלום. אם זהו רודף שלום, מיהו מחרחר מלחמה?

לזכותו יאמר כי הוא מעולם לא הסתיר את כוונותיו האמיתיות בקשר לעתיד המזרח התיכון. הוא חזר ואמר כי ברצונו לשבת ביפו, חיפה, רמלה ושייח' מוניס (רמת אביב), וכל ההסכמים שבדרך, (אוסלו, וואי וכו') הם רק אמצעי להשגת המטרה. הוא מעולם לא נטש את דרך החרב, המרמה וההסתה. ללא הניד גבה, הוא חינך דור שלם של ילדים ונערים על קידוש המוות. על אף היותו אדם חילוני, הוא ידע היטב להשתמש בדת כשמן למדורה ולהלהיט את הרוחות בטענה כי הציונים גוזלים את הר הבית. הבתולות המכוערות שמחכות לו עתה בגהנום, יזכירו לו את פשעיו נגד האנושות בכלל וחברתו בפרט.

ידו לחצה את ידי כמה ראשי ממשלות בישראל, ובה בעת, ידו השנייה חתכה בבשרנו. האירופאים, שלא למדו דבר מההיסטוריה הקצרה, לגבי היטלר, המשיכו לאמץ אל ליבם רוצח קטן מימדים יותר, בדמותו של ערפאת.

האשמה כמובן נופלת גם על מנהיגינו. ארגונו של ערפאת הוקם לפני הכיבוש הגדול של מלחמת ששת הימים. כבר אז הוא עודד מעשי טרור ורצח נגד החברה היהודית בישראל ובעולם. בתחילת שנות התשעים החל ארגונו לקרוס וחלק מהנהגת השמאל בארץ, החליטה כי זה הזמן להרימו מאשפתות ולהביאו ארצה. הם ראו בו פרטנר לשלום. האוטובוסים שהתפוצצו, הטרור שגאה וההרג שפשט ברחובותינו, לא הסירו את המסווה מעיניהם של מנהיגינו. הם דבקו (וחלקם עדיין חושבים כך) כי רק במשא-ומתן עם הראיס, נגיע לשלום המיוחל. השלום הפך להיות אופיום להמונים. הסיסמאות עיוורו את עיניי חלק מהחברה בישראל והם הלכו שולל אחר הבטחות שווא של הראיס ושותפיו.

תרבות השקר והמרמה שערפאת דבק בה לאורך שנותיו, לא פסקה גם כאשר יצחק רבין ז"ל החליט לאמץ את דרכו של פרס. ממשלת רבין ויתרה, ערפאת הבטיח והטרור חגג. הדלת המסתובבת תפסה תאוצה, הכסף מהאיחוד האירופאי החל לזרום, והראיס? הוא צחק כל הדרך אל הבנק. משלשל לכיסו מיליוני דולרים ומונע מהילד הקטן בעזה ושכם לחם וחלב. לשלוח אותם להתאבד עבורו הוא ידע. לדאוג להם לפרנסה, השכלה ועתיד מבטיח יותר, זה כבר סיפור אחר.

יאסר ערפאת, ראוי כי ייזכר כרוצח. בשליחתו למוות אלפי נערים- למפגש המיוחל עם הבתולות הקדושות, הוא חרץ את גורלם של נערים ומשפחות רבות.

זוהי דמות מכוערת בתיאטרון העולמי, שמוטב והייתה מתה כבר במערכה הראשונה.