תשדיר משטרת הקיטורים חביב ומשעשע, חבל שאין עוד הרבה כאלה, אולי רעיון לארץ נהדרת. אך יש גם היבט רציני ולמרבה המבוכה הוא שגוי. למה הדבר דומה? שוטר תנועה יארוב לנהגים הנוסעים בירוק, בלש יקלע לאונס ומיד יעצור את הנאנסת, או ששמאלן יצווח על מדינת ישראל על כך שהיא מנסה להגן על ילדיה.
האמת היא, שדווקא מי שכן מצביע מאבד את זכות הקיטורים והיא נשללת ממנו ל-4 שנים. במילים אחרות: אין הוא יכול להטיל את האחריות למצבה של המדינה אלא על עצמו.
בצפון קוריאה לדוגמה, לאזרחים האומללים אין שום יכולת להשפיע על ההנהגה. באירן הדמוקרטיה היא רק למראית עין, במצריים כמו בעזה, מרגע שהדמוקרטיה בחרה באיסלאם קיצוני היא תתקשה להפרד ממנו. אך עדיין זה לא משנה: הפלשתינים אינם ילדים מפגרים, הם בחרו במפלגה הדוגלת בהשמדת עם - האחריות המלאה עליהם!
אפילו בארה"ב הדמוקרטיה בעייתית מאוד: האזרח המסכן יכול בפועל לבחור רק אחת משתי מערכות מסואבות. כאן בארץ הקודש הדמוקרטיה מלאה! כל אזרח יכול להציג עצמו לבחירה. לא חייב מנגנון, לא חייב מערכת מסואבת, אם הוא מספיק כריזמטי אין מניעה חוקית שיסחוף אחריו את ההמונים.
איך באים ח"כים לאולם?
חברי הכנסת אינם מגיעים אליה בצניחה חופשית, גם לא במחילות תת-קרקעיות. הם נכנסים בזכות ובסמכות דרך הדלת הראשית מסיבה אחת בלבד: אנחנו שמנו אותם שם! רצינו ביבי - קיבלנו ביבי, רצינו פוליטיקאים - קיבלנו פוליטיקאים. לכל עם המנהיגים הראויים לו, יש לנו אחריות מלאה למעשינו.
הציבור מטומטם ומשלם, אולם אין זה פוטר אותו מאחריות. הציבור כל כך מטומטם שמשך 4 שנים הוא מתעב פוליטיקאים אך תמיד ברגע האמת חוזר אליהם על 4, מכשכש בזנב ומבקש תוספת. אנו קשורים אליהם בעבותות אהבה כישופיות ולא מסוגלים להפרד מהם. כל פעם אחרי הבחירות אנו מתעוררים בתדהמה כששוב אנו מגלים להפתעתו שהפוליטיקאים הם בדיוק מה שהם...
הסיבה לכך היא כמובן חוק העדר, הנטיה הטבעית לרוץ אחרי "הטובים". איך יודעים מי טוב? מי שכולם רצים אליו... המפלגות הקטנות מקבלות זמן מסך אפסי ואין להן תחרות הוגנת להעביר את המסר שלהן.
בבדיחה ישנה שואלים עולה חדש: איך החינוך ברוסיה? אי-אפשר להתלונן. איך הכלכלה ברוסיה? אי-אפשר להתלונן. איך המשטרה ברוסיה? אי-אפשר להתלונן. אז למה באת ארצה? כי פה אפשר להתלונן... להתלונן אולי כן, אבל לקטר לא. האחריות המלאה על דמותה של המדינה היא עלינו! מי שמפנה אצבע מאשימה כלפי הפוליטיקאים מוזמן להפנותה חזרה אל עצמו.
אתה הבנת את זה ברוך? ניצלת את זכותך הדמוקרטית - יש לך אחריות לדמותה של המדינה! לא מוצאת חן בעינך המדינה? תבוא בטענות אל עצמך ואל חבריך אזרחי המדינה. מה שרצו האזרחים זה בדיוק מה שהם קיבלו.
הדמוקרטיה כאונס קבוצתי
יש כמה צדיקים בסדום והם בדיוק אלו שמצביעים ברגליים (או למפלגות קטנות בלתי ממסדיות). איך הם מעזים לוותר על זכות כה חשובה, זכות שעבורה אנשים מוכנים להיהרג במצריים ובאירן? משום שהם חשים שהדמוקרטיה אימפוטנטית. אין להם יכולת להשפיע. הם כבר ניסו כמה פעמים, התאכזבו ולמדו את הלקח.
יש משהו בסיסי שלא משתנה, הם לא כל כך יודעים איך לקרוא לו, אבל הם מרגישים אותו חזק. התחושה היא שהמערכת מסואבת, רקובה ומושחתת. לא משנה מה שתבחר לא תוכל לשנות.
הדמוקרטיה היא כמו אונס קבוצתי: הנאנסת הנכבדה מקבלת זכות גדולה לבחור מי יהיה הבא בתור שיאנוס אותה. בבקשה גברתי, יש לך זכות דמוקרטית, חופשית לחלוטין, בחרי מיהו האנס החביב עלייך? יש כאן רק בעיה קטנה אחת: אולי היא בכלל לא רוצה להיאנס? אופס, על זה לא חשבנו.
מי שמצביע משפיע?
הנמשל: אם בפוליטיקה יש תרבות שחיתות, הרי שהבחירות בעצם אומרות לאזרח: בבקשה, בחר את המושחת החביב עליך. איך בדיוק אתה אוהב ששודדים אותך? מימין, אולי משמאל? מקדימה, אולי מאחור?...
המצביעים ברגליים חשים חוסר אונים אך לא יודעים לקרוא לו בשמו. זה מזכיר את שירה של אתי אנקרי
"מיליונים": היא יודעת שזה לא צודק אך אין לה הוכחה. ובכן, יש לי הודעה משמחת: לי יש את ההוכחה. לדבר הזה קוראים תרבות! האליטות שודדות אותנו באמצעות תרבות שחיתות ששמה "קשר האליטות", הרחבתי על כך במאמר "הפשע המושלם".
מה לובש המלך?
חצי טריליון ש"ח בשנה הן שודדות מאיתנו, אך אנו לא מסוגלים להבחין בכך כי אנחנו מסוממים על-ידי שלטון החוק, הדמוקרטיה והכלכלה. אחותי אומרת שיש שני סוגי אנשים: אלו שמטילים את מימיהם ואלו שמטילים עליהם. המדע אינו מבחין בכך כי הוא לא רוצה, שהרי גם האקדמיה נהנית לחלוב את המדינה.
יפה, היא מבינה. מה שהיא עדיין מתקשה להבין זה את ההבדל בין דעה ועובדה. היא טוענת שכולם יודעים שהמערכת מושחתת. ניסיתי להסביר לה ללא הצלחה, שגם אם כל אחד לחוד משוכנע שהוא יודע בודאות, עדיין זו דעה. ביחד, באופן רשמי, העובדות המוסמכות הן שהשלטון תקין! לכן המלך ימשיך להיות לבוש, גם אם לחוד כולם יודעים שהוא עירום.
איך מפוצצים את הבועה?
לא ניתן להילחם נגד תרבות השחיתות כי זו מלחמה נגד כולם: האליטות, המדינה, החוק, הדמוקרטיה, הכלכלה, הרשות המחוקקת, המבצעת, השופטת, ההון, השלטון, העיתון, האקדמיה ועוזריהם. להילחם לא, אבל לפוצץ את הבועה קל מאוד: פשוט להעלות לדיון ציבורי את נושא תרבות השלטון. זו כבר משימה הרבה יותר ריאלית, צריך רק שלמישהו יפול האסימון. אומנם התייאשתי אך אני עדיין מנסה.
המלצה שלי: נץ או מפלגת כלכלה. עוצמה לישראל היא מפלגת הימין היחידה, למפלגת כלכלה יש מסר חברתי ורוח שובבה. רק מפלגות קטנות וחצופות, אחרת במו ידינו אנו מקבעים את השיטה.
