דגן לא יתאבד |
סטנדרט כפול של ערוץ 2
כך מוצדק פרסום הכתבה, הקטלנית בדיעבד, בערוץ 2 ("התקשורת לא אשמה" "מעריב" 21.11.04): "אף אחד מאתנו לא יכול באמת לדעת לאיזה (כך במקור) תגובה לצפות ממושאי הכתבות. אנחנו רק יכולים לדעת אם ביררנו את העובדות, אם היינו הוגנים, אם הקשבנו לצד השני (ואנחנו חייבים להקשיב באמת, לא רק לתת זכות פורמלית)". כפתור ופרח: מניפסט זכות הציבור לדעת ומצפונו של העיתונאי- הכל בקליפת אגוז.
אלא מה? הכותבת, אילנה דיין, פירסמה רק שבוע לפני כן באותו ערוץ כתבה על מידותיו התרומיות של ראש המוסד שהתחזתה לתחקיר על המוסד. בכתבה הובאה רק עובדה אחת –התפטרויות ו\או פיטורים סיטונאיים בין עובדי המוסד מאז הגעת מאיר דגן. על בסיס עובדתי זה הלבישה הגברת דיין, כיד ההגינות והקשבת האמת להן היא מחוייבת כמצוטט לעיל, את האלמנטים הבאים (רשימה חלקית):
א) בגלל תפקידו מנוע נשוא הכתבה להשיב על הנאמר בה. כמובן שעובדה זו הייתה ידועה לדיין טרם הכתיבה, כך שידעה מראש שתהיה פטורה מחובת הקשבה פורמלית, לא כל שכן מהקשבת אמת, ושלכן תוכל לשדר כל שיעלה בדעתה.
ב) שידור שאלות שנענו על-ידי אלוף (מיל) יהושע שגיא בחיוכים שנענו על-ידה בציחקוקים, כל זאת כאינואנדי לאשמות עלומות של דגן המתפרשות, איך לא, על פני עשרות שנות עבודתם המשותפת.
ג) שידור אנקדוטות בלתי קשורות זו לזו מעברו המבצעי של דגן כדי שתיצורנה, במצטבר, תדמית של הרפתקן חסר אחריות מבלי לומר זאת במפורש.
ד) היזקקות לפסיכולוגיזם-למשרתות באמצעות איזכור ילדותו של דגן הפליט (על רקע ספינת דיג של ערבי מיפו, המתחזה להיות ספינת מעפילים!!!) כהסבר אפשרי לפרופיל הרוצח שהכתבה מנסה לבנות לו בעבורנו הצופים.
ה) ציטוט מפי מקור עלום שנשאל האם רצחנותו הסיטונית של דגן לא יצרה שרטת בנפשו: "מה פתאום שריטה, הוא הרי לא "סופר" ערבים".
גם לו נידונו בה בהרחבה המשמעויות החיוביות והשליליות של פרישות סיטונאיות בהקשר עם מינוי ראש המוסד, עדיין הייתה יתרת הכתבה לא רק אישית ומגמתית אלא גם מכוערת. ללא דיון כזה, שגם הוא בלתי אפשרי מראש בנסיבות העניין, לא ניתן להסביר עיתונאות כה גרועה מידיה של תחקירנית כה מוכשרת אלא בעמדותיה הפוליטיות הידועות לכל צרכן תקשורת: כנראה שבהן צריך לחפש את המניע לניסיון לבצע "סיכול ממוקד" באחד ה"תורמים הכבדים" להצלחת אסטרטגיית הסיכול הממוקד ב"צדיקי" הרשות הפלסטינית, יקירי השמאל הדוקטרינרי, לגווניהם ולדורותיהם. הניסיון לבסס את השחרת תדמיתו של דגן על גזענותו, כביכול, הוא שפל חדש ומסוכן אליו נגרר חבל ערוץ 2 אחרי דלי צביעותה של הגברת דיין.
אני משוכנע שדגן ישן טוב בלילה ביודעו שבזכותו גם אנו כך. מישהו אחר שישן טוב בלילה מסיבות דומות נתבע על-ידי בג"צ - כתנאי לקידומו לתפקיד סגן הרמטכ"ל-לנמק את איכות שנתו. על-פי אותו הגיון, מחובתו של המקור עלום השם של דיין לעתור לבג"צ לפיטורי דגן על סמך הציטטה דלעיל, ככל שהיא מתבססת על עובדות הידועות למקור הזה. נקווה שלבג"צ ימציא תשובות ולא חיוכים, ומותר לנו להניח במידה רבה של ביטחה שעד שזה יקרה (וגם אחרי כן) יעברו על דגן לילות רבים של שינה ערבה.
יש לי הצעה והרגעה לגברת דיין כחלק מגילוי נאות של מי שהכיר את דגן כאיש צעיר ויודע שהוא סופר ערבים ועוד איך, ובלבד שאינם נגועים בטרור. ההצעה: אנחנו נמשיך, ביחד אתה ועם דגן, "לספור" ערבים חיים כשאינם טרוריסטים, ובתמורה תצטרף היא לדגן ולכולנו ל"ספירה" של גוויות טרוריסטים אפילו כאשר הן שייכות לבעלי בריתה הפוליטיים. וההרגעה: הוא לא יתאבד, ולו רק משום שאם יש דם על ידיו-דם רוצחים הוא, והוא יודע שעל כך נתונה לו תודת רובנו. מי שמנסה לתייג, הגם שבמרומז, את עבודתו ועבודת שכמותו כ"עבודה מלוכלכת"- עבודתו ופיו הם המלוכלכים.
אלא מה? הכותבת, אילנה דיין, פירסמה רק שבוע לפני כן באותו ערוץ כתבה על מידותיו התרומיות של ראש המוסד שהתחזתה לתחקיר על המוסד. בכתבה הובאה רק עובדה אחת –התפטרויות ו\או פיטורים סיטונאיים בין עובדי המוסד מאז הגעת מאיר דגן. על בסיס עובדתי זה הלבישה הגברת דיין, כיד ההגינות והקשבת האמת להן היא מחוייבת כמצוטט לעיל, את האלמנטים הבאים (רשימה חלקית):
א) בגלל תפקידו מנוע נשוא הכתבה להשיב על הנאמר בה. כמובן שעובדה זו הייתה ידועה לדיין טרם הכתיבה, כך שידעה מראש שתהיה פטורה מחובת הקשבה פורמלית, לא כל שכן מהקשבת אמת, ושלכן תוכל לשדר כל שיעלה בדעתה.
ב) שידור שאלות שנענו על-ידי אלוף (מיל) יהושע שגיא בחיוכים שנענו על-ידה בציחקוקים, כל זאת כאינואנדי לאשמות עלומות של דגן המתפרשות, איך לא, על פני עשרות שנות עבודתם המשותפת.
ג) שידור אנקדוטות בלתי קשורות זו לזו מעברו המבצעי של דגן כדי שתיצורנה, במצטבר, תדמית של הרפתקן חסר אחריות מבלי לומר זאת במפורש.
ד) היזקקות לפסיכולוגיזם-למשרתות באמצעות איזכור ילדותו של דגן הפליט (על רקע ספינת דיג של ערבי מיפו, המתחזה להיות ספינת מעפילים!!!) כהסבר אפשרי לפרופיל הרוצח שהכתבה מנסה לבנות לו בעבורנו הצופים.
ה) ציטוט מפי מקור עלום שנשאל האם רצחנותו הסיטונית של דגן לא יצרה שרטת בנפשו: "מה פתאום שריטה, הוא הרי לא "סופר" ערבים".
גם לו נידונו בה בהרחבה המשמעויות החיוביות והשליליות של פרישות סיטונאיות בהקשר עם מינוי ראש המוסד, עדיין הייתה יתרת הכתבה לא רק אישית ומגמתית אלא גם מכוערת. ללא דיון כזה, שגם הוא בלתי אפשרי מראש בנסיבות העניין, לא ניתן להסביר עיתונאות כה גרועה מידיה של תחקירנית כה מוכשרת אלא בעמדותיה הפוליטיות הידועות לכל צרכן תקשורת: כנראה שבהן צריך לחפש את המניע לניסיון לבצע "סיכול ממוקד" באחד ה"תורמים הכבדים" להצלחת אסטרטגיית הסיכול הממוקד ב"צדיקי" הרשות הפלסטינית, יקירי השמאל הדוקטרינרי, לגווניהם ולדורותיהם. הניסיון לבסס את השחרת תדמיתו של דגן על גזענותו, כביכול, הוא שפל חדש ומסוכן אליו נגרר חבל ערוץ 2 אחרי דלי צביעותה של הגברת דיין.
אני משוכנע שדגן ישן טוב בלילה ביודעו שבזכותו גם אנו כך. מישהו אחר שישן טוב בלילה מסיבות דומות נתבע על-ידי בג"צ - כתנאי לקידומו לתפקיד סגן הרמטכ"ל-לנמק את איכות שנתו. על-פי אותו הגיון, מחובתו של המקור עלום השם של דיין לעתור לבג"צ לפיטורי דגן על סמך הציטטה דלעיל, ככל שהיא מתבססת על עובדות הידועות למקור הזה. נקווה שלבג"צ ימציא תשובות ולא חיוכים, ומותר לנו להניח במידה רבה של ביטחה שעד שזה יקרה (וגם אחרי כן) יעברו על דגן לילות רבים של שינה ערבה.
יש לי הצעה והרגעה לגברת דיין כחלק מגילוי נאות של מי שהכיר את דגן כאיש צעיר ויודע שהוא סופר ערבים ועוד איך, ובלבד שאינם נגועים בטרור. ההצעה: אנחנו נמשיך, ביחד אתה ועם דגן, "לספור" ערבים חיים כשאינם טרוריסטים, ובתמורה תצטרף היא לדגן ולכולנו ל"ספירה" של גוויות טרוריסטים אפילו כאשר הן שייכות לבעלי בריתה הפוליטיים. וההרגעה: הוא לא יתאבד, ולו רק משום שאם יש דם על ידיו-דם רוצחים הוא, והוא יודע שעל כך נתונה לו תודת רובנו. מי שמנסה לתייג, הגם שבמרומז, את עבודתו ועבודת שכמותו כ"עבודה מלוכלכת"- עבודתו ופיו הם המלוכלכים.
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| ברחבי הרשת / פרסומת |
אהבה היא כמו עידכון מערכת: פתאום מגלים יישומונים שפתוחים בלי סיסמה 
