נשיא אירן, מחמוד אחמדינג'ד, אמור להגיע לביקור היסטורי במצרים. ביקור היסטורי עקב קירור היחסים הדיפלומטיים בין המדינות לפני שלושה עשורים, לאחר חתימתה של מצרים על הסכם השלום עם ישראל. דבר הביקור עדיין לא אושר על-ידי לשכת הנשיא האירני, אבל דווח על-ידי השלוחה בטהרן של "המשרד לשמירת האינטרסים של מצרים".

חידוש הקשר הזה תמוה במקצת מהעובדה הפשוטה ביותר: האירנים הם שיעים והמצרים הם סונים. ההבדלים בין השיעים לסונים גדולים עד כדי כך, שלפי השיעים אסור להתחתן עם סונים. היחסים בין המדינות התחממו עם ההפיכה במצרים, ומוחמד מורסי כבר ביקר באירן באוגוסט האחרון. למרות זאת, המתח בין המדינות קיים על-רקע הובלת אירן את המדינות המוסלמיות השיעיות, ומצרים מובילה את המדינות המוסלמיות הסוניות, שמצויות בין היתר בקשרים טובים עם ארה"ב.

חידוש היחסים בין אירן, שקוראת ללא הפסקה להשמדת הציונות ומדינת ישראל, לבין מצרים, שלמרות הסכם השלום איתה היחסים בינינו לא כפי שהיו בעבר, הוא מאוד מטריד מהעובדה ששני הצדדים מוכנים לשים בצד את האידיאולוגיה הדתית שלהם, להתחבר עם אנשים שנחשבים כמעט טמאים לפי אמונתם למטרת "שותפות אסטרטגית" כי שהוגדר במפגש ביניהם באוגוסט. אני לא יודע מה זה בדיוק "שותפות אסטרטגית", אבל יש תחושה שזה קשור אלינו וזה לא יהיה טוב.

נותר רק לקוות שהעם המצרי שיודע מה קרה וקורה באירן, לא יתן למהלך של התחברות לשיעים לקרות מחשש של הקצנה דתית במדינה. וכפי שראינו בשנה האחרונה, העם הזה יודע לצאת, להפגין ברחובות ולהפעיל את כוחו.

בתחילת השבוע הותר לפרסום, כי נעצרו שני אחים בדואים מהדרום לאחר שתכננו לבצע מספר פיגועים כגון ירי רקטות, פיגוע התאבדות, חבלה מכוונת בקו הרכבת מבאר שבע לתל אביב ואפילו לדרוס את הרמטכ"ל, בני גנץ, ואת אלוף פיקוד דרום היוצא, טל רוסו, באמצעות מכבש. מעצרם של השניים התאפשר הודות לפעילות משותפת של השב"כ, יחידת פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) לכיש וימ"ר נגב.

מדובר בעבודה מודיעינית ראויה לשבח. בעבר לא היה כל כך אפשרי לאתר מפגעים כאלו, משום שהם מחוץ לארגון טרור. עבודה זו מראה את המעקב המתמשך והחיפוש הבלתי-נלאה אחר מפגעים ומבקשי רעתנו.

חיזבאללה דיווח השבוע, כי הצליח לתפוס את "אחד המרגלים הכי יקרים של ישראל", שעד לתפיסתו קיבל על עבודתו כ-600 אלף דולר. לפי הדיווח, המרגל הוא חבר מועצה לשעבר בבעלבק, שעובד עם המוסד כבר מאז 1990. הוא עבר קורסים במודיעין ומסר מידע אודות מרכזים של חיזבאללה וצבא לבנון, וגם מידע על רשת התקשורת של חיזבאללה. על עבודתו והתפקיד שמילא במלחמת לבנון השנייה התקיים לכבודו, לכאורה, טקס הוקרה במוסד.

מובן שיש להתייחס לדיווח זה בחשדנות. מדי פעם חיזבאללה מפרסם שהוא תפס "מרגל" שלנו, להעלאת המורל. אני מניח שכרגע לא הולך להם כל כך טוב בסוריה, ואולי הם החלו להיות לחוצים מהעובדה שבשאר אסד עוד רגע מפסיד, כך שהם היו חייבים משהו שיראה שהם עדיין פעילים וממשיכים לפגוע בנו.

המשרד למצבי חירום ברוסיה דיווח, כי שלח שני מטוסים להוצאת כ-100 מאזרחי המדינה מסוריה. המטוסים נחתו בלבנון ומשם נלקחו האזרחים, רובם נשים וילדים לפי הדיווח. פקידים רוסים מסרו בעבר, שאין לקרמלין שום אינטרס בהישרדותו של אסד, למרות שמדובר בבעל הברית הערבי הגדול האחרון שלהם.

רוסיה כבר שלחה ספינות להוצאת אזרחיה, וספינה מכילה הרבה יותר מקום מאשר מטוס, אז למה לא לשלוח ספינה? אני חושב שהיציאה במטוס מראה על לחץ והוצאת אנשים אחרונים. זה לא אומר שהסיפור בסוריה ייגמר בקרוב, אלא שכנראה רוסיה אומרת לאסד: "תסתדר לבד".

אתמול (יום ד', 23.1.13) נערך בהרצליה כנס לזכרו של רב-אלוף (מיל.) אמנון ליפקין-שחק ז"ל. בין המוזמנים היו סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, ומפקד המכללות, אלוף יוסי ביידץ, שהיו אמורים לדבר על מגבלות הפעלת הכוח הצבאי. היו אמורים, משום ששר הביטחון היוצא, אהוד ברק, לא אישר להם להגיע לכנס. הטענה הייתה שההזמנה הגיעה באיחור, וכי השתתפותם של אנשי צבא בכירים, יום לאחר הבחירות בכנס שעוסק במגבלות כוח צה"ל, הוא לא ראוי.

את העניין של מועד ההזמנה מאוחר אני עוד יכול קצת להבין, אבל מה הקשר ל"יום לאחר הבחירות"? ממתי פוליטיקה אמורה לשחק בנושאי צבא? הרי כל מי ששירת בצה"ל יודע שהצבא הוא א-פוליטי; האם ברק חשש שמה יתקילו את אייזנקוט וביידץ בשאלות פוליטיות? מה שכן, שיחה על מגבלות הפעלת הכוח הצבאי יכולה רק לחזק את הטענה שאנחנו צבא מוסרי שלא ממהר להפגיז ויורה רק כשיש צורך. ככל הנראה מסתתר איזשהו שיקול סמוי של ברק, לא לאשר להם ללכת. השאלה היא מה כבר הם היו יכולים להגיד שם, שברק לא רצה שישמעו.