לאבא שלי יש סולם

הסולם

אם בילדות חלמנו על מקצועות של עמל, עבודות יצרניות שבהם הסולם משיר הילדים המפורסם היה מושא הערצה, הרי שהיום זהו סולם אחר. הסולם היה של הצבע או החשמלאי, איש המקצוע שבסוף יום העבודה שב לביתו נוטף ריח זיעה מבגדיו הכחולים. היום כבר לא מטפסים שלב אחר שלב, אלא מדלגים ומקפצים, ובדרך עוצמים עיניים ולא רואים את אלה שממשיכים לטפס שלב אחר שלב. לעתים אלה האחרונים נשארים באותו שלב בסולם כי מצאו את מקומם, ולפעמים מעבר לשלב גבוה יותר גוררת מלחמות שהנפש אינה עומדת בהן.

"איך נהיים חבר כנסת" שאל אביב עם סיומו של יום הבחירות. הופתעתי מהשאלה והשבתי שהדרך להיות חבר כנסת סלולה מעשייה למען החברה, מלימודים, מרעות.

נו באמת?! את זה מספרים לילד. האמת שונה, מודה. קומבינה, קשרים, עשייה ציבורית - רצוי קמצוץ ולא להגזים. די! אנחנו נוטים לתעב את אלה היושבים בכנסת, בין אם עושים דבר או שניים ובין אם לאו. האחריות שמוטלת על כתפיהם כבדה לא פחות ואף יותר מזו של דירקטור.

מה למדנו מבחירות 2013

• יהירות החוצה: מנהיגות יהירה אינה ערובה לנצחון.

• יהירות וכוחנות לא בבית ספרנו: שותפות של שני אנשים כוחניים ויהירים אינה בסיס להצלחה.

• כן להקשבה, כן לגמישות: מנהיגות נמדדת ביכולתה להתגמש ולהיות קשובה לציבור בוחריה.

• המחלה: שכרון ההנהגה היהירה יקרא מהיום ביברמניה (צירוף של ביבי, ליברמן ומניה), וליתר דיוק מחלה שתסמינה המרכזי הינו היוהרה.

• עודף ביטחון עצמי / שאננות (רחמנא ליצלן) עלולים להעמידך בפני אתגרים אותם לא חזית.

ויותר מכל אלה, למדנו שבכוחנו להשפיע. אז ראש ממשלה חזק, כפי שהצהיר בקמפיין, אינו הבטחה למדינה חזקה. לפתע יש פה קול נוסף וחזק דיו כדי להשפיע ולשנות, וכדבריו באנו לשנות וכן, יש עתיד.

האם יש קשר למהפכות שהתרחשו סביבנו במדינות ערב?