הברירות הסותרות למצב אותם מעמיד הממסד הפוליטי, מעצימות מדי יום את חרדת האזרח. עוד מעט קט יאבד הציבור את סבלנותו, וכמו בעבר בעת חרום או לאחר אסון, יכתיב למנהיגיו את דרך הפעולה.
בטרם פורענות ולקראת מהפך כמתחייב ממעמדו כריבון במדינה הדמוקרטית, חייב הציבור להעזר בניסיון שנצבר כדי לעצב תמונת מצב אמיתית, חליף לקיימת המצטיירת כוירטואלית ומטעה. די בעיון מרפרף בצבר הניסיון כדי להבחין ברצף ההפתעות המלווה כספחת את העשייה הלאומית וכתירוץ לאחר אסון.
מנהיגינו המשתמשים בהפתעה כהסבר מקל, אינם מודעים לכך כי חוסר מוכנות המערכות שבתחום אחריותם, מהוה את המסד האחד והיחידי להפתעה, בעוד הישנותה מעידה על כשל ניהולי מהמדרגה הראשונה.
ואכן, מאגר הניסיון הלאומי שרק מקצתו נוצל ביעילות, מסמן את מכשלות הניהול, ומצביע על שורשיו - שעיקרם בחסמים שהשתרשו בגוף האומה וכמו אמבות משבטים עצמם ומכפילים בנזקיהם. המוביל את אלה כחסם על, מקדש את אידיאל הרעיון ו/או מטרה מוגדרת כחזות הכל, ובכך מעלים את חשיבותם של כל הגורמים המתנים את מימושו. דומה כי בהתייחסות הסלחנית לדרג המדיני בוועדת אגרנט לאחר יום כיפור 1973, ובמיוחד לנימוק שפדה מעונש את שר הביטחון, נמצא ההסבר. גנטלמנים, אמר השר לאלופי המטכ"ל: צריך להתכונן למלחמה, ובכך (לדעת הוועדה), מילא השר האחראי לביטחון המדינה את תפקידו!!!.
כדי להבין כיצד חדר והשתרש הפגע הרע הזה לחיינו, צריך להתעמק בעברנו בגלות, שם בלית ברירה אחרת הווה האידיאל ערך שאין בלתו. עליונות הרעיון זכה לשינוי קל ומטעה בארצנו הריבונית כאשר קודשו האמצעים בזכות המטרה, וגם זכו לחסינות בזכות השגים בשדות הקרב במעבדות ובתעשייה אשר שולשו ואף יותר פועל מכפיל הגלות (לאחר אלפיים שנות), כדי ראייתם כהמצאת הגלגל וכהוכחה לשיטה שאין כמותה. ללא תכנון יסודי תוכניות ומעמד הולם לבקרה ולביקורת נעלמו הנורמות והקריטריונים, ובלעדיהם, נעלמה האחריות האישית מסדר היום זולת קביעותיה מעת לעת של ועדת חקירה ממלכתית ותמיד לאחר אסון.
הוויה הזו שאמצנו בלי דעת, איפשרה שכפול חסמים נוספים ובראשם "מבחן התוצאה". מבחן זה התואם למעשי אבותינו בגלות כבקרת נזקים לאחר פוגרום, קידש את התוצאה מבלי לעמוד על נסיבותיה.
מה שהיה נכון בגלות, הפך למוקש בארצנו המתגוננת, פועל ביטול הלקחים בפני התוצאה ומניעת התועלת האדירה בהפקתם.
בלעדי אלה ובהעמדת לקחים שבסיסם במיתוס ובתחושות בטן,יצרנו לעצמנו תמונת מצב וירטואלית המשכפלת בהצלחה רבה את ההפתעה, בלוית כל הרעות הנספחות אליה.
כנגד מחיר הדמים ובדם אותו נדרשנו לשלם כמס ערך מוסף לאיוולת, עמדה ההסכמה למימושה של תפיסת הביטחון הלאומי. עיקרה: יציקת קיר ברזל נוכח מתקפות האויב שתאפשר לעם לבנות ולהיבנות בה, ולאחר הטחת ראשם של אויבינו בקיר המוצק ישתכנעו הללו ביכולתנו להבטיח את קיומינו באזור.
המהפך הפוליטי ב-77', ולאחריו, במלחמת שלום הגליל, הביא את מעצבי תפיסת הבטחון הלאומי ומגשימיה לקרוא ברוב עם תגר על יסודות התפיסה ועל חלק חשוב מעקרונותיה. בין אלה נפל חלל עיקרון יסוד שעניינו היציאה למלחמה ויעדיה. גורם ההרתעה שהתעצם עוד פועל מימוש העיקרון ההוא ואיפשר שקט לאורך שנים בין המלחמות, נגוז, ומאז האירוע ההוא בכיכר העיר באוקטובר 1982אבדה ישראל את רכיב האחדות שהווה אבן יסוד בעוצמתה, ואת המצפן שסמן כוון בתוואי הישרדותה, ובאחת הפכה למדינה אחרת.
לא בכדי השכלנו לנצח במלחמות ולהביא להכרעה נקודתית בכל שאירע לפני האירוע, ולאחריו הננו נמצאים ברצף בלתי פוסק של הקזת דם. שעות בודדות לאחר עצרת ההמונים יכל כל בר דעת להבין את עוצמת המפנה הדרמטי שהתחולל בככר. היום, כחוכמה שלאחר מעשה, שלום אוסלו וקריסתו המצטרף כחוליה נוספת בשרשרת כישלונות שבאו לאחר האירוע, לחוסר האונים שהביא לבריחת תושבי גוש דן נוכח מיתקפת הטילים ב-91' בשיחזור קו בר לב בלבנון ובהתשה העצמית שכולה מידינו, בתבוסת צה"ל באינתיפאדת 87' בבריחה מלבנון, בהפקרת קבר יוסף ואחד הלוחמים להגנתו, ובמלחמה העכשווית מול פלשתין מכולם ביחד וכל אחד מהם בנפרד מסמנים בבירור על המפנה בהווית הביטחון הלאומי לרבות המועד והמקום שם נוצר.
סביר כי מחוללי אירוע בככר העיר ב-1982 נסחפו בלהט הקרב הפוליטי. אך אלה, כנראה בלי שכל, הביאו את ישראל אל נקודת מפנה אסטרטגית, שממנה היא יצאה חבולה וחלשה עשרת מונים, מסד ואבן שואבת לתוקפנות אויבייה מאז ועד היום.
פגע רע שכזה לא היה ולא נברא אלמלא קיומו של חסם נוסף המונע את תפקודה התקין של הדמוקרטיה. עיקרו: בהיפוך יוצרות ובו משרת הציבור המוגדר כריבון את נבחריו, והללו, בלי דעת, לנזק המצטבר להם לשולחיהם ולמדינה, פועלים במעגל סגור ומנותק כשהשרדותם מהווה ראש וראשון בפעילותם.
מאחר והללו קובעים את סדר היום, מוצף הציבור בנושאים שכולם במחלוקת, כך שהישרדותם איננה תורמת זולת היותה חומר הדברה יעיל מאין כמותו בהרס האחדות הלאומית.
על כן, נוכח כל המזיקים הללו, לרבות אובדן בלי דעת של המערכת הפוליטית, ההתמקדות ברעיון על חשבון רכיביו המתנים את מימושו,
מבחן התוצאה המונע הפקת לקחים המהווים סם חיים לכל מדינה כל שכן מדינה במצור כשלנו, סקילת תפיסת הביטחון הלאומי ובאין אחרת במקומה, והעדר אחריות אישית זולת קביעתה מעת לעת של ועדת חקירה ממלכתית, מתבקשת המסקנה כי כל הללו הינם מעשה ידינו להתבייש ואין גורם זולתינו הנדרש וגם יכול להעלימם.
מאחר והמערכת הפוליטית שאין בלתה, לביצוע השינויים, שבויה בעצמה, אין מנוס מביצוע הליך דמוקרטי שכבר הוכיח במקומותינו את יעילותו: ערב מלחמת ששת הימים בהקמת ממשלת אחדות, בשלהי מלחמת יום הכיפורים בהקמת ועדת אגרנט, ולהבדיל - בקבלת האשמה באמצעות ועדת כהן בטבח שביצעו בפועל ערבים, באחיהם בלבנון.
מאלה עולה, כי רק בידי הציבור נמצאת עוצמה מספקת לביצוע שינויים מרחיקי לכת. משמע, חייב כל אזרח להצטייד בשק שינה, כריכים ושלטים, לטפס במעלה ההר, ולצור על כנסת ישראל בדרישה בלתי מתפשרת לשינוי דפוסי הפעולה ההרסניים. לחץ שכזה - חליף לפתרונות מדיניים ואישיים המתרבים כפטריות אחרי הגשם - הינו צו שאין ראוי ממנו. מימושו יביא למפנה, וליצירת בסיס איתן להגשמת הציונות בגבולות האפשרי.
