לפיד כבר שכח

התנהגותו של יאיר לפיד ("פוליטיקה אחרת") בימים המעטים שחלפו מאז הבחירות לכנסת ה-19 מצביעה על בעיה שתעיב על תפקודו ועל תפקוד הממשלה שבה ככל הנראה יהיה שר בכיר. הפוליטיקה היא אותה הפוליטיקה, ולא רק מפלגתו צריכה לשאוף לקיים את הבטחותיה. ההתנהגות כאילו חובה זו מוטלת רק עליה, ולכן אינה יכולה להתפשר - מעידה על ילדותיות וחוסר בשלות.

הישגה של "יש עתיד" בראשותו הוא מרשים, 19 חברי כנסת כבר בהופעת הבכורה בחיים הפוליטיים. מכאן אפשר רק לרדת, ונראה שהירידה כבר החלה. כמו ציפי לבני בכנסת הקודמת (28 ח"כים), ששיגעון הגדלות שלה ניתק אותה מן המציאות, וכל גאוותה הייתה על ניסיונה השלילי בתפקידי שרה שמילאה בכלל ובתפקיד שרת החוץ בפרט - כך גם לפיד: עוד לפני שרכש ניסיון כלשהו בתפקיד חבר כנסת או שר, וכבר הוא מדבר בשחצנות על ראשות הממשלה. על זה נאמר: אל יתהלל חוגר כמפתח.

מדבר גבוהה-גבוהה

לפיד טען במהלך מערכת הבחירות שהוא מייצג את מעמד הביניים. אבל, הוא שוכח שהמתנחלים הם חלק בלתי-נפרד ממעמד זה. הם שייכים לציבור המשרת והעובד, ועל כן כאשר הוא מאיים להתנכל להם ("תהליך השלום") הוא מפר את המצע של מפלגתו. אי-אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על הדאגה למעמד הביניים ולהתעלם מחלק חשוב עד מאוד של מעמד זה. אי-אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על השוויון בנטל ולחבור ליוזמות שנועדו לפגוע בחלק הארי של הנושאים בנטל.

לפיד טען במהלך מערכת הבחירות שהוא יפעל להפחתת מחירי הדיור. אבל, הוא שכח שהפחתת מחירי הדיור אינה אפשרית בין גדרה לחדרה, אלא מחייבת בנייה באזורי ההר. לא מיותר למנותם כדי להזכיר למי שכבר שכח: הגליל, השומרון, ירושלים, יהודה, הנגב. זו הדרך היחידה להגיע לדיור בר-השגה, ומי שמתנגד לכך אינו מתכוון באמת להגשים את סיסמאות המצע שלפיו נבחר.

דרך הכיס

לפיד שאל במהלך מערכת הבחירות: "איפה הכסף?". אבל, הוא שכח שלמעלה מ-700,000 אזרחי ישראל החיים מעבר ל"קו הירוק" היו נזקקים לאותן הוצאות על מגורים, חינוך, תחבורה, רווחה וכולי גם אם היו גרים באזורים אחרים. על כן דיבורים על "מיליארדים המושקעים בהתנחלויות" הם דמגוגיה שקרית ואינם תשובה לשאלתו של לפיד: "איפה הכסף?".

אם כוונתו באמת למצוא מענה לשאלתו, טוב יעשה אם יבדוק את כספי הסדר הקיבוצים ולמי שייכות הקרקעות שעליהן הם יושבים. כמו-כן, טוב יעשה אם יפעל לצמצום תקציבי הישיבות והחינוך החרדי. הדרך הכלכלית היא המתאימה יותר לקדם את השוויון בנטל. דרך הכיס עדיפה על דרך בקו"ם.

עיקרו של דבר: מוטב ללפיד לשכוח את הסיסמאות ולרדת אל קרקע המציאות, לפני שעתידה של "יש עתיד" יהיה כגורל קדימה שהלכה אחורה.