|
|
חוק אחד לכ-ו-ל-ם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אתמול (11.2.13) קרא ח"כ חרדי לנושא הלפיד לשוויון בנטל: "אתה מסוגל לגייס 100,000 חרדים?". הקריאה שבאה מגרון הקורא בו-זמנית לבנות בתי כלא על מרחבים ענקיים, השתלבה אצלי כתובנת צד אחד בציבוריות הישראלית – המצטרפת ל"צדדים" רבים אחרים שאומנותם: השתמטות, הצהרת שקר של נשים כאילו הן דתיות, בריאות לא מתאימה – ועוד רשימה ארוכה המשאירה את מתי המעט לשרת את הרוב הממשיך בחייו כאילו אין צבא עם.
כדי להקל על הקוראים להגיע מהר ככל הניתן לשורה התחתונה שתאגד את "חוק הביטחון החדש של ישראל במאה ה-21" יש להוסיף נתון מרכזי שעומד להיות מוצע כחוק, וכאילו לא רלוונטי לניגוח הנוכחי בין החילונים והחרדים: תשלום משכורת מינימום לחיילי צה"ל.
הגיע הרגע שחייבים להודות על האמת והמציאות:
- לא ניתן לגייס כל בחור ו/או בחורה המגיעים לגיל 18.
- צה"ל אינו זקוק לכל כוח האדם המגיע לגיל 18.
- אין מצב שבו כל מי שמגיע לגיל 18 יהיה כשיר לשירות צבאי.
- נשאר לבדוק באם ניתן כמותית ו/או מבחינת כישורי ויכולות המועמדים, לגייס כל מי שמגיע לגיל 18 – לשירות לאומי.
קחו את כל הנתונים הללו שסותרים נחרצות ניסיון לחוקק חוק כאילו כל מי שמגיע לגיל 18 יוכל לשרת בצה"ל או בשירות לאומי – וקבלו את התוצאה הבאה:
- צה"ל יגייס את מי שהגיע לגיל 18 רק אם הוא מתאים לו בהתאם לקריטריונים נקודתיים בכל תקופת גיוס.
- כל מתגייס לצה"ל יקבל משכורת בהתאם לסוג היחידה אליה ישובץ.
- חוק השירות הלאומי יותאם גם הוא לנסיבות החדשות של חיינו. כל בן 18 החפץ להתגייס לשירות לאומי ישובץ בהתאם לכישוריו ולצרכי המדינה – וגם זאת במשכורת סמלית של נניח חצי משכורת מינימום.
במסגרת השינוי המהותי הזה של הנשיאה בנטל, יהיה חוק אחד לכל אזרח במדינת ישראל, החל מגיל 18: שוויון. כל אחד ואחת ייצאו לעבוד ו/או ללמוד – ודין אחד לכל אזרח במדינת ישראל.
נושא הישיבות התורניות כל מי שירצה ללמוד תורה, יעשה זאת על חשבונו. אל לו ללומד התורה לבקש מהמדינה תקציב למימון "לימודיו" בתורה. אם דין לומד תורה בישיבה כדין סטודנט באוניברסיטה – בבקשה: ישלמו האברכים שכר לימוד למדינה כמו באוניברסיטאות, יוכרו לימודיהם כתואר אקדמי ייחודי – ויקבלו בונוסים כמו הסטודנטים.
מה שקורה כעת הוא דבר שלמעשה מייתר כל הקמת "יש עתיד", אבל לא מונע מהיו"ר שלה לכהן כח"כ ו/או שר לצרכי פרנסה ועתיד אישי חזק יותר ממעמד הביניים שנשאוהו לשם... בדיוק כמו שחיכה כדי "לספר לחבר'ה".
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
