וינשטיין. מועל בתפקידו [צילום: פלאש 90]
מלבה את אש העבריינות |
אחרי פרשת קם-בלאו, הארץ הוא אמצעי התקשורת האחרון שניתן להסתפק כלפיו באזהרה בלבד ● מה הפלא שהעיתון הזה ממשיך להשתין מהמקפצה? ● וינשטיין ממשיך לשבור את השיאים של עצמו: קובע שהייתה עבירה - ובאותה נשימה מחליט שלא לחקור אותה
שוקן. היה צריך לעמוד לדין [צילום: אלברטו דנקברג]
|
|||||
|
|||||
למה בדיוק מחכה יהודה וינשטיין? שהארץ יפרסם את סודות הגרעין של ישראל? שהארץ יפרסם את סדר הכוחות של צה"ל? שהארץ יחשוף שמות של סוכני מוסד? הרפיסות של היועץ המשפטי לממשלה, שהיא מן הידועות, ממשיכה לשבור שיאים - על גבו של הציבור.
הרי אם יש אמצעי תקשורת שלא מגיעה לו עוד אזהרה - זה הארץ. אותו אמצעי תקשורת שפירסם את המידע הגנוב של ענת קם, אותו אמצעי תקשורת שעיתונאי בו (אורי בלאו) שיקר במצח נחושה בחקירותיו, אותו אמצעי תקשורת שעיתונאי בו (שוב בלאו) הפר ברגל גסה את ההסכם איתו. ומעל לכל: אותו אמצעי תקשורת שסייע לעיתונאי בו להימלט מחקירה ולשבש בכך מהלכי משפט, תוך שהוא משלם לו משכורת ומכסה את שהותו בלונדון.
בכל מדינה נורמלית, היו קורים שני דברים כבר בפרשת קם. האחד: בריטניה הייתה מתבקשת לעצור את בלאו ולהחזיר אותו באזיקים בטיסה הראשונה היוצאת לישראל. השני: מו"ל הארץ, עמוס שוקן, היה עומד לדין על סיוע לשיבוש הליכים. אבל לא אצלנו. בלאו ישב בלונדון כאשר המדינה מנהלת עימו מו"מ כדי שיואיל בטובו לחזור ארצה, הוא זכה לעסקת טיעון מגוחכת, והמו"ל שלו אפילו לא זומן לחקירה.
אז מה הפלא שהארץ ממשיך להשתין מהמקפצה? מה הפלא שמכל אמצעי התקשורת בישראל - דווקא הוא, ורק הוא, הפר בכוונה תחילה ובתכנון מראש את צו איסור הפרסום בפרשת זיגייר? מה הפלא שדווקא הוא עבר על החוק ולא העביר את הידיעה לאישור הצנזורה? מה הפלא שדווקא הוא התחכם במשך שלוש שעות עד שהסיר את הידיעה?
וינשטיין מנתח יפה מאוד, והדברים לא נאמרים בציניות, את היחס בין זכות הציבור לדעת לבין זכותו לחיות בביטחון. הדברים נכונים ומנוסחים לעילא. אבל וינשטיין שוכח שהוא איננו איש אקדמיה אלא ראש התביעה הכללית, וככזה הוא מחויב לפעול כאשר הוא רואה עבירה על החוק. שוטר אינו יכול להתעלם מרכב העובר באור אדום, והיועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להתעלם כאשר אמצעי תקשורת מפר צו איסור פרסום ואת תקנות הצנזורה.
הנימוק העיקרי של וינשטיין להימנעות מחקירה הוא חששו מ"גורם מצנן" על התקשורת. זהו חשש מופרך. אולי דווקא הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית תקבל קצת צינון ותלמד את מגבלותיו של חופש הביטוי, במיוחד בנושאי ביטחון. חוץ מזה, ההליך הנכון היה לפתוח בחקירה, למצות אותה - ואז להחליט מה לעשות עם התיק. אחרי החקירה אפשר להביא בחשבון שיקולים של חופש הביטוי וחופש העיתונות. אבל לקבוע שהייתה עבירה ובאותה נשימה להחליט שלא לחקור אותה? להגיד שברחוב שוקן יושבים עבריינים ואפילו לא לזמן אותם לחקירה? זה לא גורם מצנן; זה גורם שילבה את אש העבריינות בכלל ובתחום התקשורת בפרט.
הרי אם יש אמצעי תקשורת שלא מגיעה לו עוד אזהרה - זה הארץ. אותו אמצעי תקשורת שפירסם את המידע הגנוב של ענת קם, אותו אמצעי תקשורת שעיתונאי בו (אורי בלאו) שיקר במצח נחושה בחקירותיו, אותו אמצעי תקשורת שעיתונאי בו (שוב בלאו) הפר ברגל גסה את ההסכם איתו. ומעל לכל: אותו אמצעי תקשורת שסייע לעיתונאי בו להימלט מחקירה ולשבש בכך מהלכי משפט, תוך שהוא משלם לו משכורת ומכסה את שהותו בלונדון.
בכל מדינה נורמלית, היו קורים שני דברים כבר בפרשת קם. האחד: בריטניה הייתה מתבקשת לעצור את בלאו ולהחזיר אותו באזיקים בטיסה הראשונה היוצאת לישראל. השני: מו"ל הארץ, עמוס שוקן, היה עומד לדין על סיוע לשיבוש הליכים. אבל לא אצלנו. בלאו ישב בלונדון כאשר המדינה מנהלת עימו מו"מ כדי שיואיל בטובו לחזור ארצה, הוא זכה לעסקת טיעון מגוחכת, והמו"ל שלו אפילו לא זומן לחקירה.
אז מה הפלא שהארץ ממשיך להשתין מהמקפצה? מה הפלא שמכל אמצעי התקשורת בישראל - דווקא הוא, ורק הוא, הפר בכוונה תחילה ובתכנון מראש את צו איסור הפרסום בפרשת זיגייר? מה הפלא שדווקא הוא עבר על החוק ולא העביר את הידיעה לאישור הצנזורה? מה הפלא שדווקא הוא התחכם במשך שלוש שעות עד שהסיר את הידיעה?
וינשטיין מנתח יפה מאוד, והדברים לא נאמרים בציניות, את היחס בין זכות הציבור לדעת לבין זכותו לחיות בביטחון. הדברים נכונים ומנוסחים לעילא. אבל וינשטיין שוכח שהוא איננו איש אקדמיה אלא ראש התביעה הכללית, וככזה הוא מחויב לפעול כאשר הוא רואה עבירה על החוק. שוטר אינו יכול להתעלם מרכב העובר באור אדום, והיועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להתעלם כאשר אמצעי תקשורת מפר צו איסור פרסום ואת תקנות הצנזורה.
הנימוק העיקרי של וינשטיין להימנעות מחקירה הוא חששו מ"גורם מצנן" על התקשורת. זהו חשש מופרך. אולי דווקא הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית תקבל קצת צינון ותלמד את מגבלותיו של חופש הביטוי, במיוחד בנושאי ביטחון. חוץ מזה, ההליך הנכון היה לפתוח בחקירה, למצות אותה - ואז להחליט מה לעשות עם התיק. אחרי החקירה אפשר להביא בחשבון שיקולים של חופש הביטוי וחופש העיתונות. אבל לקבוע שהייתה עבירה ובאותה נשימה להחליט שלא לחקור אותה? להגיד שברחוב שוקן יושבים עבריינים ואפילו לא לזמן אותם לחקירה? זה לא גורם מצנן; זה גורם שילבה את אש העבריינות בכלל ובתחום התקשורת בפרט.
|
|
חשד להפרת צו איסור פרסום שהוציא בית המשפט המחוזי בפרשת האסיר שהתאבד / מכתב | |
|
וינשטיין קובע שהארץ הפר את איסור הפרסום בפרשת זיגייר (האסיר איקס), אך מודיע שלא תיפתח נגדו חקירה פלילית
|
יהודה וינשטיין
●
היועץ המשפטי לממשלה
|
||
|
|
| מועדון VIP | להצטרפות הקלק כאן |
| תגיות / עוקבים | לקבלת רשימות חדשות עם הופעתן |
|
|
|
| פורומים News1 / תגובות |
| כללי | חדשות | רשימות | נושאים | אישים | פירמות | מוסדות |
| אקטואליה | מדיני/פוליטי | בריאות | כלכלה | משפט | סדום ועמורה | עיתונות |
| מלבה את אש העבריינות |
| תגובות [ 4 ] |
|
לכל התגובות
תפוס כינוי יחודי
|
||
| כותרת התגובה | שם הכותב | שעה תאריך | |||||
| 1 |
|
||||||
| 2 |
|
||||||
| 3 |
|
||||||
| 4 |
|
||||||
| פורום: פרשת האסיר X |
כתוב הודעה
|
||||||
| בלוגרים נוספים ברשת |
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
|
|
|||
|
|
|
||
| ברחבי הרשת / פרסומת |

