לא למטמנה של פסולת בפתחה של שכונה

אני מקדיש מאמר זה לתושבי שכונת עיסאוויה בירושלים, הנאבקים נגד המגמה להפוך אזור מאוכלס למטמנה של זבל. כשלכל בר דעת ברור ומובן שמטמנה של פסולת לא ממקמים באזור מאוכלס ומיושב בצפיפות. אני מביע את הזדהותי הצנועה עם מאבק התושבים תוך כדי שיח ושיג עם ספרות המקרא, תוך כדי שיח ושיג עם שפת התורה .

שפת התורה מקצרת בכל מקום בפרטים ריאליסטיים, מוותרת על תיאורי סיבה , נוף, תלבושות, אפילו קלסתר פנים - אלא אם יש צורך מיוחד בכל אלה.

דרך חייו של אדם ונוהגו, שיבתו וקימתו, מאכלו ומשכבו וכלי ביתו , שיחו ושיגו עם בני אדם - בכל אלה ממעטת התורה. ואם ישנם מקרים שהיא מרחיבה, הרי זה מחייב אותנו לשאלה ולתהייה, או כמו שכותבת פרופסור נחמה ליבוביץ בספרה "עיונים בספר בראשית" ע' 146 - "מה ראתה התורה, שנוהגת להמעיט בפרטים, להבליט רַחֲבוּת אֶפִּית דוקא בפרק של קנית מערת המכפלה על-ידי אברהם אבינו העובר על פני גב הר חברון ".

לשאלה זו שמעלה פרופסור נחמה ליבוביץ אנו עדים לשלל תשובות בפרשנות המקרא . אני מביא תשובה ששבתה את לבי ומחזקות את השקפת עולמי בהכרח ליצירת דפוסים של כבוד ביחסינו אל האחר החי בארץ הזו. ובמקרה שלנו האחר הוא הגר על גב הר חברון.

בעמוד 148 בספרה מביאה נחמה ליבוביץ מובאה מ"המדרש הגדול" , לפיו האריכות המרובה והפירוט הרב במשא-ומתן בין אברהם ובין בני חת בדבר רכישת מערת המכפלה "נועדה להבליט את אברהם אל מול תושבי הארץ האחרים שדבר עם יושבי הארץ בענוה שנאמר: 'גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם', וכך הוא רוחש להם כבוד. אברהם רוכש את האדמה מעפרון החתי , אבל הוא רוחש כבוד ונוהג בנימוס כלפי כל אנשי הקהילה בחברון - "וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ" (בראשית כ"ג 7).

לפסוק 7 "ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ" ניתנת הבהרה נפלאה של הרמב"ם - "אברהם היה צריך לכולן, שאפילו מכר לו עפרון את השדה, לא היה רשאי לעשותו בית קברות, שלא ברשות כל בני העיר, ולכן הוצרך לקום, כדי להשתחוות לכל בני העיר...".

אברהם המהלך בארץ עם ההבטחות "ואגדלה שמך" (שם י"ב 2), "קום והתהלך בארץ...כי לך אתננה"(שם, י"ג 17), "נתתי לך ולזרעך...את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (שם י"ז 8) אינו נוהג מנהגי אדנות, אינו נוהג ביהירות מרקיעת שחקים כלפי תושבי הארץ, בני עם אחר, אלא נוהג בהם בכבוד.

אני פונה לעיריית ירושלים לאמץ את ציוויו ודרך חייו של אברהם אבינו, שהציב לנו תמרורי דרך, על אותו ההר, איך וכיצד להתייחס לבני הארץ הזו החיים כאן איתנו.