אחת מסיסמאות הבחירות של מרצ בקמפיין הבחירות ב-92' הייתה: "יומרץ רבין". הסכם אוסלו התפרש בעיני הרופסים ממרצ והח"כים הערבים כסוג של ניצחון. אכן, רבין הומרץ. בין הסכם אוסלו א' (ספטמבר 93') להסכם אוסלו ב' (אוקטובר 95'), קרו כמה דברים חשובים: ערפאת, רבין ופרס זכו בפרס נובל לשלום, נחשון וקסמן ז"ל נחטף, אוטובוסים עפו באוויר על נוסעיהם היהודיים, ו...שס נטשה את הקואליציה בגלל הפיגועים. ליצחק רבין לא היה רוב להעביר את הסכם אוסלו ב'. מה עושים?

עריקים מהימין!

בלי עריקה של ח"כים מהימין, אין רוב בכנסת להעביר את הסכם אוסלו ב'. כל הילדים מכירים את משחק החיפוש הקרוי "חם-קר". שליחי רבין שיחקו את המשחק, ובסמוך לפח האשפה של סיעת צומת, הם שמעו צווחות "חם, חם, חם, אששש". הצצה לקרקעית פח הזבל גילתה שני עריקים: אלכס גולדפרב וגונן ("גונב") שגב.

פוליטיקאים מכירים את זה - התקשורת שמזהה נבחרי ציבור הסרים למרותה הטלפתית, זוכים לשירותי ייחצון. אם צריך הסרת כתמים, תעודת יושר או רהביליטציה - קטן עליהם. אחרי שזכו בחותמת כשרות, יצאו מפח הזבל שני העריקים - גולדפרב ושגב - והצביעו בעד הסכם אוסלו ב'. ערפאת נשם לרווחה.

כך הוקמה מפלגת המרכז

ב-1999, נסיכי הליכוד רוני מילוא ודן מרידור, בעידוד סמוי של אהוד אולמרט, ערקו ממפלגת האם והקימו את מפלגת המרכז. כמוהם בני בגין (שלא השלים עם הסכם חברון). לפניהם דוד לוי, ומיד אחריהם איציק מרדכי. שני כוכבים מזרחיים, שחטפו סחרחורת מהמחמאות שהרעיפו עליהם עיתונאים שבשיחות סגורות בזו להם. מבחינת התקשורת היעד הושג - אנשי הליכוד ערקו, ועזרו בסילוק נתניהו והמלכת ברק.

ב-2003, למרות קריסת הסכם אוסלו (יולי 2000 / קמפ-דייוויד), התקשורת עבדה למען עמרם מצנע שהבטיח עקירת הישובים בגוש-קטיף בלי הסכם. הבוחרים העדיפו את שרון שהגדיר את התוכנית של מצנע "תבוסתנות". ציפי לבני אמרה על מציע התוכנית: "מצנע הוציא את עצמו מהקונצנזוס". תוצאות הבחירות הדהימו - בפעם הראשונה בהיסטוריה, הליכוד השיג מספר מנדטים כפול ממפלגת העבודה. דומה שאין מסר יותר חד וברור לקלישאה: "הבוחר אמר את דברו".

אלא ששרון ידע על מעלליו, הרבה לפני חוקרי המשטרה והעיתונאים. בהמלצת השלדים בארונו, הוא עשה פרסה אידיאולוגית, ושלף מפח הזבל את התוכנית שהבוחר השליך. מישהו כנראה לחש על אוזנו, שרק אם יבצע את שחשקה נפשם של שונאי המתנחלים, יחלץ עצמו מהרשעה וכליאה. אריאל שרון הוא מגה-מזוהם.

כדי לעקור את האלפים, שרון היה זקוק לעריקים נוספים מהימין. הראשון להתייצב - גם הוא בהמלצת השלדים בארונו - היה אהוד אולמרט. אחריו, מי שהייתה ילדה דחויה בשכונה צפונבונית, נצר למשפחת האצ"ל, ציפי לבני. חיבוק מאלה שדחו אותה בילדותה, גרם לה "להוריד את תחתוניה האידיאולוגיים".

יש עוד. אנחנו נזכיר את מי שסחב איתו טראומה בגין סיכול ממוקד שהתקשורת עשתה בו, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, רוני בר-און. עקירת האלפים בוצעה, וחאלד משעל הריח ניצחון בבחירות.

שרון התפנה למימוש הפנטזיה הפוליטית של התקשורת: פיצול הליכוד! קדימה השמאלנית הוקמה בזכות עריקים שגנבו מנדטים ממפלגת האם. אלוהים סגר חשבון עם העריק הראשי (!), החליף אותו העריק אולמרט, שבעזרת התקשורת הגיע בבחירות (2006) ללשכת ראש הממשלה. קדנציה אחת הספיקה, כדי שמצביעי ישראל ישלחו את גנבי המנדטים לאופוזיציה. המציאות שוב החזירה את נתניהו ללשכת ראש הממשלה.

לפני שנבחר בשלישית, בכירי העדר עשו מאמץ שכמעט הצליח, לטנף את השר משה כחלון. כמו צרכני התקשורת, גם כחלון נחשף לסקרים שהניעו פרשנים לבשר על בואו של המשיח הבא. ברגע האחרון הצליח לחמוק מהתפקיד שייעדו לו בכירי העדר - פגיעה בליכוד! גם אריה דרעי - בעל גיבנת פלילית - היה בתוכניות שלהם. הם הצליחו לשלבו בצמרת שס, אלא שתוצאות הבחירות צמצמו עד מאוד את מרחב הטינוף שלו.

עכשיו זה התור של נפתלי בנט

תוצאות הבחירות הפתיעו. הבית היהודי בראשות נפתלי בנט הכפילה את כוחה ויותר, ומפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד הניבה 19 מנדטים יש מאין. למרות שהמרחק האידיאולוגי בין הבית-היהודי לליכוד קטן יותר מהמרחק מיש עתיד, נכרתה ברית פוליטית בין מנהיגי שתי המפלגות. הברית הזאת משרתת את האינטרס של התקשורת ששונאת את נתניהו והמתנחלים.

המסר של השניים ברור: מול נתניהו - אנחנו ביחד עם נוני מוזס! בפנים או בחוץ. אלא שהמציאות הפוליטית האמיתית מחייבת את בנט להתנהלות אחרת. רציונלית! מרחב התמרון שלו מוגבל. האינטרס המרכזי של מצביעיו מתמקד בהתנחלויות, בעוד מצביעי יאיר לפיד רוצים "שוויון בנטל". עקירת התנחלויות בלתי הפיכה. השוויון בנטל - כפי שהמציאות הוכיחה - יכול להמתין לשעת כושר.

נוני מוזס ניקב את השלפוחית של בנט. מאז אנחנו רואים התנהלות שבלשון העם קרויה "השתן עלה לו לראש". לנפתלי בנט אני אומר: עוד לא מאוחר. תתנער מהחיבוק של התקשורת ותנחת על קרקע המציאות. היית באולימפוס, חווית את החוויה, למזלך - עוד לא גרמת נזק. להזכירך - כל עריקי הימין היו בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון בטרם התפוגגו...

למענך, נפתלי, הלכתי לארכיון, ושלפתי כמה קטעים שאולי יעזרו לך להתפכח...

לפניך עשרה סרטונים:

• בסרטון הראשון - כמה מילים על גונן שגב שגנב את המנדט מהימין וערק לשמאל כדי לעזור לרבין להעביר את אוסלו ב'...

• בסרטון השני - שותפו של שגב לגניבת המנדטים, אלכס גולדפרב, מסביר את גניבת המנדט והעריקה לשמאל ברצונו בשלום (שודר ביום ההצבעה על אוסלו ב' - 5.10.95)...

• בסרטון השלישי - שר הביטחון בממשלת נתניהו הראשונה, איציק מרדכי, החליט לשרוף את הבית, למרות שהיה אהוב בליכוד.

• בסרטון הרביעי - דן מרידור, שבוע לפני הבחירות ב-2006, מביע תמיכה בקדימה, ומשווק את אולמרט כמנהיג ראוי, ישר ושקול. מאוחר יותר קבעה ועדת וינוגרד שהאיש המושחת שזמם לעקור עוד התנחלויות גם פזיז.

• בסרטונים החמישי, השישי והשביעי - אולמרט נוזף בברק שהתחייב לפני הבחירות לא לחלק את ירושלים, ואחרי הבחירות הציע לערפאת את חלוקתה. בדיוק מה שעשה אחר-כך...

• בסרטון השמיני - רוני בר-און מעל הדוכן מודה שהליכוד במשאל המתפקדים נתן סירוב מוחץ לשרון לבצע את ההינתקות... מאוחר יותר תמך בהתלהבות...

• בסרטונים התשיעי והעשירי - אריאל שרון מלגלג על נתניהו שהזהיר שההינתקות תעלה את החמאס - מה שאכן קרה - ובמצח נחושה שיקר כשהתחייב לא לפצל את הליכוד, לא להקים מפלגה חדשה ולהתמודד שוב בראש הליכוד... שקרן, שקרן, שקרן...