כולם מדברים על שוויון, אך לא על הנטל

אם אתה כמוני, וכמו רוב אוכלוסיית ישראל, מאמין בשיווין, ומאמין כי זה לא הוגן ולגמרי לא צודק כי חלק מאזרחי המדינה מקריבים את עצמם בין שנתיים ושלוש לשירות חובה בצה"ל. כאשר לעומתם חלק גדול מהאוכלוסיה בעקבות החלטה היסטורית, שהייתה אמורה להיות זניחה מבחיננה מספרית, פשוט משתמט מתרומה למדינה. אז אם את כמוני, בטח את מאוד שמחה על הברית העיקשת של בנט ולפיד, אשר שמו בראש העדיפויות לשנות את העיוולת הזו, אשר עושה איפה ואיפה בין אזרחי ישראל. סוף כל סוף הברית הזו תוביל לניצחון של הפראיירים שלא יצטרכו לשאת בנטל השירות לבדם.

נורא מוזר לסביבתי לשמוע, כי אני הקצינה לשעבר בצה"ל מתנגדת לברית בנט-לפיד. ותוהים כיצד אני לא תומכת בשיווין בנטל, עד מתי אני אהיה פראיירית של החרדים שמוצצים את הדם לכל החילוניים. תוקפים אותי רבות כיצד אני לא מבינה כי פתרון לסוגיית השיוויון בנטל תעודד את הכלכלה הישראלית, תשפר את מצבם הכלכלי והמעמדי של רבים מאזרחי ישראל שומרי החוק. ואכן מתייחס לכך יאיר לפיד במצעו "כניסתם של עשרות-אלפי צעירים ככוח-עזר בתחומים אלה לא רק תשנה את מודל היחסים בין החברה החרדית לכלל החברה הישראלית, אלא גם תשפר באופן דרמטי את תחומי הרווחה, הבריאות וביטחון הפנים בישראל. "

למרות כל אלו, אני סבורה שהברית הזו עקומה מראשיתה. שיווין בנטל אכן חשוב, ואני חסידה גדולה של שיווין, אך יותר חשוב להתרכז בחלק השני של המשוואה, "בנטל". למדינת ישראל בשנת 2013 מונח נטל משמעותי מאוד, שהשיח בשיווין בנטל, פשוט מתעלם מהעיקר, מהנטל. חלק ניכר מהנטל שכולם מדברים עליו, נובע מהנוכחות הצבאית של צה"ל ביהודה ושומרון, והימצאותנו בסכסוך עם העם הפלשתיני. האם אנחנו באמת רוצים ליצור שיווין בנטל, כדי שיותר אזרחי ישראל ישתתפו בנטל, האין זה חכם יותר לצמצם את הנטל?

הרי מגוחך לחשוב כי כמיהה לשיוויון בנטל יצמצם את הנטל ויפתור את הבעיה. הדבר היה נתפש לקוי במידה והיה משבר כלכלי במדינה, והממשלה בכדי לפתורו הייתה מפעילה רק תוכניות להגברת השיווין בנטל הכלכלי. האין היינו דורשים מראש הממשלה לטפל ישירות במציאת פתרון למשבר. אז מדוע מפלגת יש עתיד לא מתעקשת ומנסה לראות כי לכל דבר יש סיבה ומסובב, ויותר לוגי לנסות ולטפל בסיבה ולא במסובב? מעבר לעובדה שהתעסקות ישירה עם הנטל, וניסיון לפתור ולקדם פתרון לסכסוך הישראלי פלשתיני, יוביל לתמורות דומות ומשמעותיות מפתרון סוגיית הגיוס מבחינה כלכלית, דוגמה לכך ניתן להסיק מדוח מרכז אדוה שציין כי בין 1989 ל-2010, קיבל משרד הביטחון תוספות בסכום כולל של כ-48 מיליארד ש"ח לערך (במחירי 2011).

מעבר לכך אם כל כך אופנתי וחשוב לדבר על שיווין, ושיוון בנטל, כיצד יאיר לפיד יכול להתחבר ולכרות ברית שכורתת על דגלה את השיווין, כאשר בנט מעודד את הבנייה בהתנחלויות, אשר המציאות היהודית מעבר לקו הירוק, ממדרת את החברה הישראלית לשניים, אלו שהממשלה משקיעה בהם, ואלו שפחות.

לדוגמה על-פי דוח מרכז אדוה "הממשלה מממנת את השירותים החברתיים בהתנחלויות ביד נדיבה. ב-2009, ההשתתפות הממשלתית במימון שירותים אלה בהתנחלויות עמדה על 2,264 ש"ח לנפש, בהשוואה ל-1,859 ש"ח ביישובים הערביים ול-1,719 ש"ח בעיירות הפיתוח.". אז באמת נחמד שמדברים על שיוויון בנטל. אך כאשר במצע של הבית היהודי נכתבן כי "אנו מתנגדים לכל סוג של מדינה פלשתינית ממערב לירדן." אינני רואה כיצד יפסק החלק הארי של הנטל על אזרחינו, פשוט יהיו יותר אזרחים שיקחו חלק בשימור הנטל, במקום שתקום ממשלה אחראית שתוכל לסיים את הסכסוך. כנראה שהפוליטיקה החדשה של לפיד מנסה להתחקות אחרי זו הישנה, ולהתרכז בשיוויון ולא בנטל.