האומנם אנחנו עם אחד?- כן!

" אם צריך להכריע בין תמיכה מסיבית ב"שוויון בנטל" שמשרת מטרות פוליטיות מסוימות ואשר יגרום למאבק פיזי עם קבוצה גדולה בעם.....אני מוכן לשלם באי-שוויון בנטל ולמנוע זאת" - החמיא לי ידידי שמעון מנדס ( במאמרו "האומנם אנחנו עם אחד") שהתייחס ישירות לאמירה שלי במאמרי "האומנם אנו טיפשים?".

אחת התעלומות המעניינות בהיסטוריה העולמית היא גלגולו של העם היהודי.

החל מכיבוש ארץ כנען ע"י יהושע בן-נון, דרך הקמת הישויות הלאומיות (מלכות דוד וממלכת החשמונאים) וחורבנן, הגלות, ההשמד ולבסוף השיבה ארצה.

למרות השיאים והתחתיות במימוש הלאומיות היהודית, ההתנכלויות, ניסיונות ההתבוללות, הגירושים, הפוגרומים ולבסוף ניסיון ההשמדה הטוטאלי- העם היהודי חי וקיים!
יש אומרים: אפילו בועט!

תמיד היו בעם גישות שונות לביטוי האמונה באל, בפועל. החל מ"עגל הזהב" של קורח ומרעיו ועד אותה כת קטנה ומסתורית שמכריחה את הנשים לכסות את מלוא גופן, כולל פניהן.
האם אלו ואלו אינם יהודים? - ודאי שכן!

אחת השאלות המרתקות היא כיצד מגדירים עם. יש כאלה הנוהגים לפי מיקום גיאוגרפי, לפי צורה חיצונית, לפי שפה, לפי מסורת. לגבי היהדות יש לי תיאוריה משונה.

לפי היחס של שכניהם.

אילו המצרים, שחיינו בקרבם עשרות ומאות שנים לא היו מגרשים אותנו יתכן שהיינו כיום חלק מ"האחים המוסלמים". אילו הספרדים לא היו מגרשים אותנו, למרות שחיינו בקרבם מאות רבות של שנים, יתכן שהיינו כיום נחלקים בין אוהדי "ברצלונה" ו"ריאל מדריד". אילו הגרמנים למרות תרומתנו הרבה לעמם, במשך למעלה מאלף שנה, לא היו קמים בשמחה כה גדולה להשמידנו איני יודע אם הייתה קמה מדינת ישראל.

מה שתמיד אפיין אותנו כיהודים לאורך כל שנות ההיסטוריה שלנו הייתה הדחייה של הסביבה האנושית שבה חיינו.

איני רוצה להיכנס לסיבות לכך. זה אינו הנושא. הנושא הוא שכתוצאה מעוינות זו התגבשנו (אולי מרצון ואולי מכורח) לעם. אך זו המסגרת החיצונית. אם נכנסים "פנימה" לתוככי העם, ניתן למצוא קבוצות שונות שמטיפות לאופנים שונים (לעיתים דומים יותר ולעיתים דומים פחות) כיצד לקיים את מצוות הדת בכלל והיומיומיות בפרט. הקבוצות הללו ניסו ומנסות להגדיל את השפעתן בעם היהודי באמצעות צבירת כוח כגון: אוכלוסיה, ממון, קרקעות ובעיקר השפעה פוליטית.

מאז קום המדינה הייתה מחלוקת פוליטית עמוקה בין הכוחות המובילים בהנהגה של היהדות החילונית. בתחילה זו הייתה מחלוקת בין שמאל מתון לשמאל קיצוני (מפא"י-מפ"ם) ובעשרות השנים האחרונות בין "ימין" ושמאל".

הקבוצה שתמיד הכריע במחלוקת בכך שהצטרפה לצד זה או אחר הייתה הקבוצה הדתית ובעיקר החרדית.

כרגיל בכל התנהלות פוליטית לכל תמיכה יש מחיר. המחיר של הקבוצה החרדית (לתמיכתה במטרות הפוליטיות)הייתה תמיכת הציבור החילוני בשימור צביון חייה הייחודי אשר לשם כך היה צורך גדול למנוע את חשיפת אנשיה להשפעות "זרות" והחשובה שבהן: השירות הצבאי.

בתחילה, הסכמה זו הייתה חסרת משמעות, אך במשך הזמן עם הגידול במספר אנשי הקבוצה החרדית והגידול בצרכי הצבא זה הפכה הסכמה זו להיות משמעותית.

עד לפני מספר לא רב של שנים הדיון בבעיה זו היה בשולי הדיון הציבורי. הייתה סוג של הבנה כי יש לתת לזמן "לעשות את שלו".
אפילו אביו של מנהיג מפלגת "יש עתיד" שהצליח להדיח את הקבוצה החרדית מהקואליציה הממשלתית למשך כארבע שנים (2001-2005) לא פעל באופן מסיבי ל"שיוויון בנטל".

לעומת זאת בשנה האחרונה עלה נושא זה לראש הדיון הציבורי במדינה.

האם זה במקרה?

לא, איני מאמין במקריות. אני מאמין כי זו יוזמה מכוונת של גוף או גופים מסוימים "להצפת" הדיון הציבורי בנושאים מסוימים לשם השגת מטרות פוליטיות. דוגמה נוספת, לטעמי, היא "מחאה האוהלים" של קיץ 2011. מי שיתעמק בעניין יראה את הריקנות האידיאולוגית מצד אחד ואת ההישגים הפוליטיים של חלק מהמובילים מצד שני.

לכן שמניתי לעיל.

שמעון מנדס מתנבא, בסיפא של מאמרו, כי סופה של מדינת ישראל יהי כסופה של ממלכת דוד ושלמה אשר התפרקה לשני ממלכות אשר בסופו של דבר נעלמו מן העולם.

אני, הקטן, בכדי לנסות ולמנוע זאת מוכן לשאת "בנטל" עבור הקבוצה החרדית ובלבד שתישאר עימנו יחדיו לתמיד.