לכל דבר אפשר לצרף כתוספת בצד את המשפט "באופן יחסי", או "הכל יחסי". מהי שחיתות? הכל יחסי. באיטליה שחיתות היא בלתי ניתנת להשוואה לזו אשר בארה"ב. מהו מוסר? גם כאן יבואו רבים ויטענו טענה דומה. יש שיאמרו שמוסר מוכתב מלמעלה, או שכתוב בספר החוקים - התנ"כ: "לא תגנוב, לא תחמוד אשת רעך", וכך הלאה. יש אחרים, אתאיסטים או מאמינים פחות, אשר יגידו כי מוסר הוגדר על-ידי החברה וכתוב בספר חוקיה - אם ישנו עונש על גניבה - אין זה מוסרי לגנוב.
ואחרים, ובהם אני, יאמרו: מוסר אינו מוגדר בשום ספר חוקים, ומתוקף היותו כזה - הוא מוסר, ולא חוק. והוא טבוע, בדרך זו או אחרת, בבני אדם רבים - באופן דומה למדיי.
אם תבדקו במקורות שונים תגלו, שאת המוסר קשה להגדיר, בערך כמו שקשה להגדיר מהו טרור (רק לאחרונה הצליחו באו"ם להגיע לידי הגדרה "מקובלת"). קחו למשל רצח: לא העובדה שזהו מעשה המעורר גועל וסלידה מונעת מאיתנו לבצע זאת, ולאו-דווקא העונש בגינו - אלה רק הופכים אותו לחסר טעם. ה"מוסר" הוא אכן מציאות נבדלת, אשר למעשה מאפשר לנו לחיות בחברה מתוקנת, להתחשב באחרים ואף להגדיר מהו "טוב" ומהו "רע".
בויקפידיה תמצאו שמוסר הוא למעשה "צדק" - "הצדק הינו מושג יחסי, משום שמתייחס לפעולה מסויימת, לגבי ישות מסויימת. דבר מה, שהינו צודק על-פי דעתו של אחד, יהווה פגיעה לדעת אחר. זאת, משום שהצדק בבסיסו הינו תיעדוף מוסרי. המוסר הינו תלוי ומשתנה מתרבות לתרבות, מישות אחת לשנייה, והינו הגדרת הבסיס של טוב ורע, ולפיכך הצדק הינו תיעדוף מוסרי במסגרת מסויימת. כאשר שני ערכי מוסר מתנגשים, המעשה הצודק יהיה המעשה הדוגל בערך המוסר המועדף בעיני אותה מסגרת".
אבן שושן מגדיר מוסר: "אתיקה, תורת המידות". אתיקה אינה חוק. זה לא אתי לצאת עם חברה של חבר שלך, ואף אחד לא ישלול ממך את רשיונתך ולא יאסור אותך אם תפר את הקוד האתי הזה אבל רובנו ננסה להימנע מכך. כתב ברטרנד רסל: "אינני יודע כיצד להפריך את הטיעונים לטובת הסובייקטיביות של ערכי המוסר, אבל אינני מסוגל להאמין כי הדבר הרע היחיד באכזריות זדונית הוא כי היא אינה לרוחי". יסכימו איתי רבים שאין רבים בקירבנו אשר חושבים שרצח אדם אחר הוא מוסרי, גם אם "אף אחד לא ידע מזה".
ראו את הדוגמא הבאה: אני אתן לכל מי שמוכן לדרוך על נמלה - מאה שקלים. מי לא יתנדב למשימה? מעטים. ובמקרה אחר, אתן לכל מי שמוכן לדרוך על חתול את אותו הסכום. מי יסכים? לצערי יהיו שיסכימו - אבל רבים, אני מקווה, יסרבו. זה מזעזע, אבל בעיקר - לא מוסרי.
עכשיו בואו ניקח עוד צעד קדימה. בואו נצא מנקודת הנחה שאתם מרוויחים 3,500 ש"ח בחודש ויש לכם ארבעה ילדים. אני אתן 500 ש"ח לכל מי שיהיה מוכן לדרוס חתול. מי יתנדב למשימה?
קשה להגדיר את הגבול, אצל כל אחד הוא נמצא במקום אחר על ציר הסובלנות, המוסר, האנושיות והחמלה. לכן, כל מה שאני מבקשת, הוא מכל הצדקנים שמכנים את "יפי הנפש" אשר מעזים לקום ולזעוק את זעקתם של בעלי החיים, ולאו-דווקא של הרעבים באפריקה - להבין, שגם הם לפעמים נכנסים לתוך קטגוריות יפי הנפש, אשר מקריבים את המוסר למען אלה שאין להם כסף, ו"על הדרך" אוכלים כבד אווז, כי זה טעים וזול יותר מקוויאר. להבין, שכל אחד קיבל בעולם הזה תפקיד - אלה להגן על אלה, ואלה על אחרים. אדם אשר מגן על בעלי חיים אינו מוכן להפקיר נפשם של בני אדם, אבל הוא יודע שלכך ישנו אדם אחר אשר מנסה למלא אחר המשימה.
אוהבי בעלי החיים אינם חייבים להוכיח את אהבתם לבני האדם. אם אני מאמצת כלב - איני חייבת לאמץ גם תינוק, כדי להוכיח שסולם הערכים שלי "אנושי", שכלב אינו יותר חשוב מתינוק.
והמוסר שלנו כאנשים אשר מתנגדים להתעללות בבעלי חיים, גם אם מדובר על חשבונם של אלה אשר אינם יכולים להרשות לעצמם לממן למדינה את הלולים הפחות אכזריים, לממן לחקלאים מרחבים גדולים יותר עבור פרות במשקם, לעגלים, לממן דרך אנושית יותר לבצע ניסויים - הוא המוסר שלנו. אנחנו מאמינים בו, ואין זה הופך אותנו לא לצדקנים, לא לשמאלנים, לא לשונאי אדם ולא לכאלה אשר תמצאו בביתם 20 חתולים ולכלוך. אנחנו אנשים שאיכפת להם מבעלי החיים - אשר נגזל מהם בית גידולם - על-ידנו, ואנו מנסים להשיב להם את מעט הכבוד והזכויות לחיות כחיות - ולא כחפצים.
מספרת הבדיחה/חידה: למה כלבים מלקקים את עצמם? כי הם יכולים... ובכן, זה לא תופס אצלנו, בני האדם. אין העובדה שאנחנו יכולים לשלוט על בעלי החיים ולהתעלל בהם מצדיקה את מעשינו אלה. זה לא מוסרי. נקודה. מאיפה כל הרוע הזה נגד אנשים שמנסים לעשות משהו שיש בו רק טוב?
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
