ימים אלו הם ימים של התבוננות פנימית והאדם צריך להגיע לדעת את עצמו, את נפשו ובכל יום אשר עובר הוא יום של חיפוש בעוד חלק מנבכי הנפש.
ידוע מעשה במלך גדול אשר בנו התדרדר וירד לתרבות רעה. המלך אשר היה איש הגון וישר לא יכל לשאת את התנהגות בנו, התרבות אשר היה מנחיל בארמון והדוגמה לכל הנתינים איך מתנהג בן המלך. ברבות הימים וברבות המעשים הרעים זרק המלך את בנו מהארמון. הבן ירד והתדרדר וירד עד באר שחת, התחבר לחבורה של רוצחים, שודדים ופורעי חוק אשר שום גבול לא היה להם.
עברו ימים, עברו שנים, המלך התבגר ואין לו יורש, רק הבן אשר היה ברבות הימים ראש השודדים. הצטער המלך וכל יום שעבר צערו גבר וגדל עד אשר התאספו קרובי המלך לטכס עצה מה לעשות בשביל להחזיר את בן המלך למוטב ולארמון ולהיות עם אביו, ואולי אף לרשת אותו. המלך בחר למשימה הזו את השר הבכיר ביותר שהוא ילך להביא את בן המלך מהשפל אשר הוא נמצא בו. הלך השר הגדול עם גדוד של חיילים ושיכן את אוהלו מול מערת השודדים. חיכה השר יום שלם שבן המלך יצא והנה לא יוצא. עוד יום ועוד יום, ולא יצא. כעס השר ואמר: אפילו שהוא בן המלך אני שר בכיר והוא היום ראש השודדים, אין זה מ
כבוד הממלכה ולא מכבודי להמשיך לחכות לו. קיפל השר את כל הגדוד וחזרו לעיר. המלך שמע והצטער מאוד.
עברו ימים, את המשימה ללכת נתנו לשר אחר. השר השני אמר, אני לא אלך כשר עם צבא, אלא כאדם פשוט ואתחבר לבן המלך ואז יהיה אפשר להחזירו לעצמו. הלך השר השני וכאשר נכנס למערת השודדים, הקלות והפתיחות והעוללות נעמו לו מאוד ונשאר להיות חלק מהם.
עברו ימים והשר שהלך לא מגיע. המלך ושריו שלחו לברר היכן הוא והנה שמעו שהשר נהיה חלק מחבורת הלצים והשודדים. המלך נפל ברוחו וצערו היה כפול ומכופל. גם השר הראשון לא הצליח! השר השני סטה ונהיה חלק מהם. ומה יהיה עכשיו. המלך שקע בדיכאון ובדכדוך גדול.
עברו ימים ושוב עלתה עצה לשלוח שר מיוחד עם מידות נעלות שהוא ילך למשימה הזאת. המלך קרא לשר והסביר לו את הבעייתיות ואת צערו הגדול. השר ביקש כחודש להתכונן למשימה. הלך לרבו ושאלו: רבי תיתן לי עצה מה אני אעשה כדי לא להיכשל במשימה אשר קודמיי נכשלו בה.
ענה לו הרב: תעבוד על עצמך להיות אתה באמת, לא לחקות שרים, רוזנים ומלכים, או לחקות תאוות ועוללות. יש לאדם שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע, פעמים האדם מזדהה עם היצר הטוב ועושה טוב, פעמים מזדהה עם היצר הרע ועושה רע. אתה, תהיה עצמך, לא גינוני מלוכה, לא גינוני שררה, לא ללכת כאיש רשע, כחלק מהם, וכך להיכנס בתוכם, אלא תהיה אתה.
אחרי עבודה של שבועות יצא השר בלבושו הרגיל בלי שומרים ובלי עוזרים ובלי גינוני שררה וכך הצליח במשימתו.
ימים של להיות אנחנו, בלי בלבולים הנה ימים אלו ימי ספירת העומר אסורים בחדש, אסור שירה וזימרה, לא מתחתנים וכו' וכו'. הקב"ה נתן לנו את הימים האלו להיות אנחנו, לא לבלבל את דעתנו בחדש, לא לבלבל את דעתנו בזימרה ושירה, לא בשררה, אלא להיות אנחנו עצמנו. וכאשר האדם נהיה הוא ואינו מחקה שום אדם, רק אז יכול להצליח במשימתו להתקרב לתורה הקדושה.
הרבה אנשים יצאו למשימות והפסידו משום שחיקו אנשים אחרים. ימים אלו הם ימים של הכרה פנימית של עצמנו, להיות עצמנו, ומה שחסר בנו ולא מושלם לתקן ולהשלים, וכך להיכנס למתן תורה בשלמות ולהיות כלי קיבול לקבל את תורתנו הקדושה.
