בטור שעבר, כתבתי על התוכנית "ארץ נהדרת". בידור מהסוג שבו רק צד אחד צוחק על הצד השני וזהו. אין הדדיות. אפשר ללעוג רק לאחרים, לא שמישהו חס וחלילה יפגע בך.
עוד תוכנית מעניינת שהספקתי לצפות בה במילואים, היא התוכנית "בוס בהסוואה". פעם בשבוע, יוצא מנהל או בעלים של עסק גדול, מתחפש לעובד מן השורה ומגלה דברים חדשים. לעובד הזה אין כסף ולזה אין תפקיד, לעובדת הזו יש חלום ולזו יש עוד חלון לנקות. וביום בהיר אחד, משתקף מחלון נקי, החיים שלהם משתנים והכול - בזכותו.
יש עניין בתוכנית הזו, ולו בגלל העובדה, שיש עובדים פשוטים וקשי יום שיכולים לזכות במעט יחס, שספק אם היו מקבלים אותו לולא התוכנית. יש בזה גם את סיפור הלכלוכית שכולנו גדלנו עליו. ביום אחד חייו של אדם משתנים. הוא לא ידע שמי שניצב מולו הוא לא אחר מאשר הקוסם או הפיה הטובה. ובלי שיידע, מעשיו הטובים גרמו לו להיות עשיר, מרוצה, שמח יותר. סיפורי חז"ל לא חסרים אודות מלך שלבש בגדי איכר פשוטים, ויצא לבקר בממלכתו. בשובו לארמון, הוא קורא לנתיניו ומעניק להם מתנות ותפקידים. זה מקסים. זה נותן לילדים שלנו מסר חינוכי חיובי לחיים שהלקח בו הוא: על עבודה טובה יש שכר טוב.
במקרה הזה, העובדים שעליהם מדובר, הם לא בדיוק בעלי שכר טוב. אלו תמיד העובדים שנמצאים בתחתית הארגון או החברה המדוברת. אני צופה בתוכנית המדוברת ושואל את עצמי: איך זה שהמנהל, תמיד מגיע לעבוד מול עובדים טובים ואיכותיים? איך זה שהוא לא פוגש עובד שמנסה לחפף, לעגל פינות, מרמה את הלקוח? אנחנו ישראלים. זה חלק מדרישות התפקיד להיות קומבינאטור. לפי התוכנית מסתבר שאנחנו יותר ייקים מאשר ישראלים. מה קורה כאן?
עבדים היינו. ועתה?
התשובה היא די פשוטה. המנהל נשלח לחברה מלווה במצלמה, שאמורה כביכול לתעד את חיפוש העבודה שלו, ושבעצם הימצאותה, לא מאפשרת למצולמים לומר את האמת. מול המצלמה, לא יאמר העובד המסכן שהוא לא אוהב את העבודה שלו, שהוא לא מרוצה מהשכר שלו, שהוא לא סובל את המנהל שלו.
זו הסיבה שעובד שנמצא כל היום בשמש ובודק מכוניות אומר שזה מה שהוא אוהב לעשות בחיים שלו. זו הסיבה שמישהי שעובדת כחדרנית יכולה להיות כזו אדיבה כלפי עובד חדש שאין לו מושג מסביבו, למרות שהוא גורם לה לא לעבוד בקצב שהיא אמורה לעבוד.
במקומות שבהם עבדתי בעבר - ניקיון, שמירה, מחסן, אני זוכר רק מנהל אחד לטובה שהתייחס אליי כאדם ולא כעוד עובד. השאר ידעו בעיקר לצעוק, להתייחס בזלזול ולתת לנו העובדים - תמיד עובדי קבלן - את ההרגשה שהם עושים לנו טובה שהם מעסיקים אותנו.
אבל משום מה, בתוכנית הזו כולם אנשים אדיבים ורגועים. מעבר לפרסום החיובי שהחברה מקבלת, התוכנית מספרת לנו שהחברה המדוברת היא חברה אמינה. האם זה נכון? ומה קורה עם שאר העובדים בחברה? המנכ"ל מגלה שיש לו עובד שלא סוגר את החודש ומעניק לו מתנה לחו"ל על חשבונו. מה עם שאר עשרות העובדים שמרוויחים שכר מינימום ולא סוגרים את החודש? האם הם יזכו לתוספת קטנה בשכר? שינויי עמוק בחברה לא מתחיל ונגמר בטיול. הוא נעשה אם המנכ"ל הנחמד, יפעל לשיפור אמיתי של תנאי העבודה והשכר של העובדים שלו.
הם מופתעים כל פעם מחדש לשמוע, שזה השכר שמרוויחים העובדים שלהם. שהעובדים שלהם מתלבטים בבעיות כמו הלוואות, תשלום חוגים, ילד חולה שהמשכורת המצומקת לא מצליחה לממן. הם מגלים שהעובדים שלהם לא נסעו לטיול אף פעם. זה מכה בהם וגורם להם זעזוע.
אי ידיעה אינה פותרת מאשמה
לאחר מלחמת יום כיפור הפנה ראש האופוזיציה דאז מנחם בגין, שאלה לראש הממשלה
גולדה מאיר. שאלה שחזרה אליו כראש ממשלה שהיה אחראי למלחמת לבנון הראשונה - של"ג.
"אם ידעת גברתי אודות המצב - המצב חמור. ואם לא ידעת - זה עוד יותר חמור". אמר.
אם אדוני המנהל ידע שאלו התנאים של העובדים בחברה שלו - המצב חמור. ואם לא ידע - זה עוד יותר חמור.
