|
|
שפת הדיאלוג [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ביתן עשר רחב הידיים במגרשי התערוכה בתל אביב היה צר מלהכיל את קהל האלפים שגדש את הביתן, שהיה מלא מפה לפה. קהל רב נותר מחוץ לאולם וצפה באמצעות אקרנים בטקס יום הזיכרון שהתקיים באולם. המעמד המשותף של הזיכרון אורגן על-ידי ישראלים ופלשתינים הפועלים במשותף ב"לוחמים לשלום".
הטקס אמש הוא כבר הטקס המאורגן זה השנה השמינית. כל ייחודו בהיותו בסימן ההתייחדות עם זכר הקורבנות בשני הצדדים. יהודים ופלשתינים מכילים זה את כאבו של זולתו. דומעים יחד וכואבים יחד את היתמות והשכול.
מעל הבמה השמיעו את כאבם הורים שכולים, הורים שאבדו להם יקיריהם, ישראלים ופלשתינים. הדברים הנוקבים נגעו באומץ רב בעצבים חשופים. הדברים נשמעו מפי אנשים שכל אחד מהם בשירות עמו בעבר אחז בנשק, אנשים שהיו מטרה אלו לאלו.
אני חש חובה להודות לחברים בלוחמים לשלום, שאסף בערב יום הזיכרון תחת קורת גג אחת אלפים, שרבים מהם בפרקי זמן לא מעטים בחייהם ראו האחד את השני רק דרך הכוונות של נשק. בין כתלי האולם בביתן עשר ביקשו אותם האלפים לראות אחד את השני, ישראלים ופלשתינים, דרך הכוונות של נשק החיים וכלי הביטוי של אי האלימות.
דם עקודים מיותרים
הבמה בביתן עשר במגרשי התערוכה לא שידרה בערב יום הזיכרון מצע מפלגתי. היא שידרה אמירה נחרצת של יהודים ופלשתינים, המכירים זה בזכותו של זה למדינה, ושאלימות מביאה בעקבותיה עוד אלימות. ישראלים ופלשתינים מכירים בהכרח, כי יש לומר לא עוצמתי נגד שפת האלימות, הנוסקת לה בין הירדן לים, ותובעת יותר מדי שנים זה את דמו של זה, דמם של אלפי ישראלים ופלשתינים. דם עקודים מיותרים על מזבחות של שנאת חינם.
קהל האלפים שידר את שפת הדיאלוג, את ההכרח בפעולה לא אלימה ובהכרח להפעיל לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות להביא קץ לזבחי עולות אדם ישראלים ופלשתינים.
אני חש חובה עמוקה להודות לתנועת "לוחמים לשלום" על תרומתה הרבה להנחת נדבך ערכי להעמקת המודעות בקרב שני העמים לכאב ולתקוות של האחר, כי הדרך לפיוס מובילה דרך ההכלה של הכאב והתקווה גם של האחר.
לחברי "לוחמים לשלום" פלשתינים וישראלים אני מקדיש את שירי "והיו אחד בידי" בהשראת "חזון העצים" מספר יחזקאל פרק ל"ז.
וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי
בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם
בִּדְוֵי עֶרֶשׁ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ
עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב.
לֹא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם
רִשְׁפָּה וְרִפְשָׂה גָּמְאוּ
מַתַּת רֶחֶם וָשָׁד -
מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר
בְּבִצּוֹת שִׁנְאַת חִנָּם.
כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ
יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמוֹר:
קַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו - יִצְחַק
וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד
וּכְתוֹב עָלָיו יִשְׁמָעֵאל
וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד
"וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד
וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי".
(יחזקאל, ל"ז 2)
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
