פרשת השבוע אחרי מות

פרשת השבוע נפתחת ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹש אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם". (ויקרא י"ט 2).

הקדושה של "מַמְלֶכֶת כּוֹהָנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" מחייבת ל"לא תִּקּוֹם וְלֹא תִּטּוֹר" ולמלא את תכניה הערכיים של המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".(ויקרא י"ט 18).

הקדושה מחייבת קיומה של חברה, המושתתת על אדנים של צדק חברתי, על אדנים של שמירה על זכויותיו של ההון האנושי, של האדם העובד - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִּגְזוֹל, לֹא תָּלִין פְּעוּלַת שָׁכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר"(ויקרא י"ט 13) . יש כאן קריאה לקיומה של חברה, בה חייבים להיות יחסי עבודה לא של ניכור חברתי, לא של פערים חברתיים, אלא חברה החותרת למערכת שוויונית. חברה בה לא יהיו חצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני.

הפרשה מנווטת אותנו ב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לכינונה של חברה בה לא יהיה ניצול של אדם בידי אדם - "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ". חברה בה יש לגיטימיות לתופעה של חברות קבלן, זו חברה שיש בה פגיעה גסה ב"קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ" ב"לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" וב"אָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
חברה, בה יש לגיטימיות לחברות קבלן, לפגיעה קשה בזכויות של אדם עובד, זו חברה שלמעשה מצמצמת את ערכי "ואָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זו חברה הנוטלת מהמצווה את נשמתה ומסרסת את כל תכניה.

חברה, בה מנהיגי ציבור יכולים לצרוח מעל כל כיכר ומתחת לכל מיקרופון לעברם של מהגרי עבודה ש"הם סרטן", דורשים "לכלוא אותם במחנות מעצר", "לגרש אותם", מנהיגיה מחללים את הציווי בפרשה שלנו. מחללים את הציווי "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תּוֹנוּ אותו , כְאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ"
למרבה הצער, חברתנו שופעת גילויים של אי שמירה על הרמה הבסיסית, הנדרשת על-פי קוד הקדושה המופיע בפרשת השבוע. רמת הקדושה ב"לֹא תַּעֲשוֹק אֶת רֵעֲךָ" עולה על שרטון במיוחד, כשמדובר ב"גֵּר הַגָּר בְּתוֹכֵנוּ".

הרמה הבסיסית של "לֹא תַּעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ" מעלה על שרטון של קשיי חיים משפחות מרובות ילדים, הכורעות תחת נטל הקיום, כאשר מערכת שלטונית עומדת ליטול מהן את כבשת הרש את קצבאות הילדים.
מערכת שלטונית של חברה פוגעת בערכי הפרשה, כשהיא מתקשה לעלות מס על חברות גדולות, ובנקל משיתה על החלש, נוטלת אמצעי קיום ממשפחה מרובת ילדים, נוטלת מלַחמהּ כדי לפתור בעיה של גירעון כלל חברתי - גירעון של כלכלת מדינה.

ואולי יש צורך לרדת מאגרא רמא של שאלות חברתיות גבוהות ולרדת לבירא עמיקת של חיי היום יום. לשאול את עצמנו, האומנם אורחות חיינו ונוהגינו בחיי המעשה תחומים ב-ד' אמות של המחויבות בפרשה שלנו החוזרת ונשנית בתפילה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".
והלוואי ונצטנע מעט ונסתפק בשמירה על המעט בחיי היום יום בכביש, ברחוב ובכל מפגש עם אדם באשר הוא אדם. נהיה ראויים לאמירה "אמר רבי עקיבא...ואהבת לרעך כמוך". אמירה המעוגנת בלבה של הפרשה שלנו.