פרשת הפסקת תפילתו של הסטודנט הבדווי-מוסלמי בידי מאבטח הרכבת בהוד השרון והגיבוי שקיבל לכך ע"י מנהל התחנה, חייבת להדליק יותר מ"אור אדום" לגבי ההמשך. בכל מדינה נאורה בעולם ידוע כי תפילה של כל אדם מכובדת וישנם גם נמלי תעופה (כמו בעיר לוטון שבבריטניה), תחנות רכבת גדולות ותחנות אוטובוסים שמקצות חדרי תפילה לבני כל הדתות. אבל בישראל - ה"דמוקרטיה היחידה שבמזרח התיכון", רק ההיפך קורה.
כשקראתי את מה שניכתב ע"י עידן יוסף ב"
מחלקה ראשונה" - בקשר להפסקת תפילתו של הסטודנט הבדווי, נזכרתי באותם סיפורי צדיקים על יהודים שלא הפסיקו תפילתם למרות היריות שנורו עליהם, לפני מאות בשנים, ע"י אנטישמים במזרח אירופה. אסור שהאירוע יעבור לסדר היום ואסור שהמאבטח ומנהל התחנה לא יענשו על בריונותם. עצוב הוא שאיש מהנוכחים לא יצא להגנת הסטודנט הערבי שבסה"כ פרש שטיח כדי להתפלל ורחוק היה מלהפריע לנוסעים עימו.
אבל הבעיה כאן נעוצה לא רק בגזענות אלא במהלכי ההסתה נגד האיסלאם והעולם המוסלמי, דבר שנוגד לחלוטין את דרך חיינו והווייתנו בעבר באותן מדינות שהאיסלאם היה בסיסן. הפיכת כל זבל מערבי לדבר יוקרתי וחשוב ואילו הפיכת כל סממן מזרחי ובמיוחד מוסלמי לחשוך ומסוכן הולידו בישראל דור שחונך לא רק על שנאה, גועל וגזענות לאיסלאם אלא במיוחד גם פחד שאין לו בסיס.
הסיפורים על "מתאבדים" איסלאמים כצידוק לכל הפחד הזה אינו מצדיקים את התעמולה משום שגם בהיסטוריה היהודית ובטח הנוצרית - ובמיוחד מסעי הצלב והאוינקויציה, אפשר למצוא ולהביא מוטיבים טרוריסטיים מפחידים. רובם של המוסלמים הם אנשים מאמינים שקטים ומתונים וכל הניסיון לצייר אותם כפצצות מהלכות אינו אלא תשקיף פרימיטיבי ותאום לגלי האנטישמיות של ימי הביניים נגד "מוצצי הדם" היהודיים וכו'.
לצערנו הרב הרי שיוצאי ארצות ערב והאיסלאם שכחו את ימי החיים היפים שלהם בעירק , בצפון אפריקה, באירן ובאימפריה העותמני'ת. גם כיום - לאחר שהמתח בין הציונות לערבים ולאיסלאם גאה, עדיין בארצות האיסלאם , שחיים שם יהודים, ההתנהגות כלפיהם היא שפויה ונאה יותר מאשר ישראל הציונות מכבדת את האיסלאם. באירן ה"נוראה" נהנים היהודים שם מחיי כלכלה ורווחה וחופש דת ומצפון מלאים. במרוקו ובתוניסיה שבצפון אפריקה פועלים מוסדות חב"ד- הקיצונית שבתנועות הלאומניות ברחוב הדתי והחרדי, ללא מפריע ואילו ממש בימים אלה קיבלה מקורו אסיר נימלט מישראל בשם ה"רב אליעזר ברלנד" שלו קופת שקצים בכל הנוגע לאלימות ולבריונות נגד ערביי י"ם בפרט ונגד ערבים בכלל, והכל נסלח לו מתוך רוחב הלב הערבי-מוסלמי.
ה"נורה האדומה" שנדלקה אומנם עם בוא שני הצ'צ'נים של בית"ר י"ם חייבת להישאר דלוקה ביתר שאת לאחר היוודע ההתעמרות בסטודנט הבדווי. אם מה שנעשה לסטודנט הבדווי הזה היה נעשה ליהודי בעת תפילה בחו"ל - ועוד במדינה מוסלמית, מיד היו רועדים אמות הסיפים של זעקות ה"אנטישמיות" אבל מה שעוללו המאבטח והמנהל של הרכבת המטורללת בישראל עלול חש ושלום להדליק זרם אנטישמי גדול יותר שיגרום ליהודים לפחד להניח תפילין או להטעטף בטלית בחו"ל. בכל אופן, על הרכבת וראשייה למצות את הדין עם שני הפרחחים הללו וחובה עלינו לדעת מה היה דינם. ולמען לימוד הלקח הייתי מציע לאותה "
רכבת ישראל" להקצות בתי תפילה לכל הדתות בכל התחנות שלה כפי שנוהגות מדינות פתוחות באמת.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
