צרי העין והלב

שָנים אנחנו יודעים על ועדים לתופעה הפסולה של מחיקת חובות סיטונית, מהממשלה דרומה, לשווקי החיים. מחיקת חובות שעוברת בשקט או ברעש, לא משום שמחיקה זו ראויה והשנייה פסולה היא, אלא משום השאלה, למי מוחקים.

מחיקת חלק מהחובות לנוחי דנקנר ובכלל התייחסות התקשורת המובילה ופוליטיקאים פופוליסטים לעשירי הארץ מציבות לפנינו מראה שדרכה אנחנו (הם בעצם) נראים רע מאוד, מקנאים, צרי עין ולב, מוּטים ומָטִים, קטנים כחגבים.

עשירי הארץ כקורח - אותן עשר-עשרים משפחות שהן על המוקד עתה - לא רק לוקחים, הם גם נותנים, והרבה יותר ממני הקטן, משלי יחימוביץ' ועמיר פרץ הגדולים, הרבה יותר.

מי שעושה בגדול, עלול ליפול בגדול, ואני סבור הייתי (כנראה בתמימותי), שטבעי ואנושי שנרצה בתקומתו. אבל לא, הקנאה אוכלת אותם, את המקנאים והמסיתים ששמם ידוע לכולנו.

• הממשלה מחקה חובות לקיבוצים, הם היו חלוצים, צריך להבין זאת.

• הממשלה, להבדיל, מוחקת חובות לאבו-מאזן וכנופיותיו, לחמאס בעזה ולכנופיותיהם, מחיקה הגיונית ומתבקשת אליבא דתקשורת ופוליטיקאים משורותיה של שלי לעיל. מחיקה למען השקט, השלום המתבושש וצעדים בוני אמון שהתפוגגו מזמן.

• הממשלה מאכילה את החרדים בחינם. איזו התנפלות על החינם הזה, לא בגלל החינם, בגלל החרדים.

• הממשלה חוזרת ומוחקת חובות לטייבה, לטירה, לאום-אל-פחם ודומותיהן, כי התושבים בהן פשוט לא רוצים לשלם לא ארנונה, לא חשמל ומים, לא כבישים ומתנ"ס, לא כלום! אז הם לא משלמים, ומקבלים בתמורה מחיקת חובות מוניציפלית, וזה עובר בשקט, בגלל שהם ערבים.

וכך אנחנו נפגשים עם עצמנו בשנים האחרונות, פופוליזם סוציאליסטי, שכל כולו סיסמאות. מכאן קצרה הדרך להדביק כינויים, "טייקונים", תואר בעל גוון שלילי, ואם שלילי בעיני קובעי הטון, אזי נפרץ הסכר לרדוף אותם ולהסית.

מבחינתי, הלוואי שנוחי דנקנר יצליח להיחלץ ממצבו, הוא כשרוני ויש סיכוי שיצליח בכך. הלוואי שעידן עופר ירגיש שבתוך עמו הוא חי ויחזור לחיות כאן עימנו. הלוואי שיצחק תשובה יעשה חיל בעסקיו ביבשה ובים, יגדיל את הונו ויעסיק עוד ועוד עובדים. הלוואי שכך.

ולגבי המדרגות הנמוכות שירדנו אליהן - הקנאה וצרות הלב והעין - בואו נדע שאנחנו שם וכבר זה יסייע לנו להתפכח, להבדיל בין סיסמה למציאות, ולטפס בחזרה.